"תנסה להתגבר על עצמך פה. לברוח זאת לא חוכמה. כל אחד יכול לברוח.אבל לא כל אדם יכול להתגבר על עצמו"

לו רק היינו נפגשים שוב...

הם היינו יכולים להחזיר את גלגל הזמן לאחור

לנסות לאחות קרעים שלא אנחנו פערנו.

האם היינו מסוגלים לדבר כמו אז שישבנו בגיגית הפח בחצר

צוחקים צחוק בריא של ילדים, שלא מודעים לכך שהעולם עוד עתיד להתאכזר אליהם

מלקטים שיזיפים שחורים מתחת העץ הענק, מניחים אותם ליבוש על דלת העץ?

לו רק היית חוזר ומופיע כאן לרגע

האם היית מספר לי בסוד ממש כמו אז את כל מה שאמרו וריכלו שם בתנועה?

האם היית מציע לי להתלוות אליך, אל כל חבריך להסביר לי שגם אם אינך... אתה אח גדול לי.

מבקש ממני לשבת על הספסל  לרואת אותך קולע לסל.

מלוה אותי שוב לביתי, מחכה שם רגע בחוץ לוודא

שאימי לא מוצאת שוב סיבה לגעור בי על מה שהיה  או לא היה.

לו היית  חוזר רק לרגע האם היית מזהה את כל שקרה, שהוחמץ

שהזמן טרף את קלפיו.

ועוד  כהנה וכהנה שאלות שאפשר כאן לשאול,

אבל לו...

תנאי בטל

ואתה הן לא תשוב

וכל שאלותי הן רק דרך

להבין כי אני עוד זוכרת

ואני עוד מתגעגעת, רואה את אמך מזדקנת מבלבלת בין עבר והווה

לכן אני מעיזה ושואלת

לו היית כאן

איך את כל אלה היית חווה?

לכן את ה"לו" בברוטאליות אמחק

ואסתפק

בידיעה שאת הספק אשא לעד ועתה אסתפק בידיעה

שאתה בלבי קיים!

נ.ב.

מודעת לקיטש, אבל הייתי מוכרחה לכתוב את הדברים לאחר הטקס המצמרר שנכחתי בו.

כן, מגיע ליוסי שבו ראש עיריית נס ציונה יישר כוח גדול על הטקס המדהים!