שקט של בוקר. אהובת את השקט הזה נטול כל יומרה.
לא חושבת על דברים מסובכים, הם כבר יבואו מעליהם,
לא מנסחת אף שאלת מחקר, אלא מנסה להתמקד בשאלה הקשה מכל
כמה אנשים יהיו בסופו של עניין בארוחת הצהרים?
ומה כדאי להכין - כדאיות מלה מיותרת, הרי כל אחד אוהב משהו אחר,
אז לאט לאט עורמת את מה שיש במקרר.
זהו מכינה מרק ממסמר!
כתנת הלילה עדין עלי, מתעצלת להחליפה, או שמא יש תירוץ נשגב יותר
צריך לשמור על שקט.
עובדת לאיטי, מחשבותי נודדות אל ...
מה זה משנה איך קוראים לו, העיקר שאני רוצה אותו.
במוחי מתנגנות שורות:
טִיַּלְתִי בְהֵיכַל קֹדְשֶךָ
מפִּזַּרְתִּ קְטֹרֶת
וּפִרְחֵי יַסְמִין לְרַפֵּד הַמַּצַּע,
מַבְעִירָה אֵש
בַּעָמוּד הַתְּפִלָּה,
שֶעָמַד בְּשִמְמוֹנוֹ יָמִים רַבִּים.
הַרֵיחַ מְשַכֵּר
רִיצוּדֵי אֵש
עֶרְגַת יָמִים
מְלַטֶּפֶת בְּחֹם הַפַּרֹכֶת,
מצטַרֶפֶת לְרִקּוּדֵי הַנָּשִים הַבְּתוּלוֹת
הַעֲטוּיוֹת הַלָּבָן.
יָדִי נוֹגַעַת בְּמִצְחִי
מְסִירָה קוּרֵי כְּאֵב
מְבַקֶּשֶת
לְהַמְשִיך אֶת הֶחֲלוֹם.
אני חשה מגע ידים חם על שדי זיפי זקן
מתחככים בצוארי, עוצמת את עיני
מתמכרת להרגשת העונג הנמסכת בי.
שולחת יד
אבל זו נלכדת בעוצמה בתוך ידיו
הוא עושה בי כרצונו או שמא כרצוני,
משתפת פעולה
כמו בכחול שבסרטים
מעסה כל חלקה טובה, מבקשת רגע להניח מידי את הסכין
שעוד נותרה מחיתוך הלא כלום למרק ממסמר,
אבל כנראה חוד בחוד מעצים את הערגה.
ידי רטובות מטונפות,
ידי עקרת הבית מבשלת תבשיל נהדר
ודמעות הבצל שלחחו את עיני מוצפות בדמעות של תאוה
ידי רפות
הכל נשמט. גם גופינו נשמט אל שטיח המטבח
הוא צר וקטן
הרצפה הקרה מעצימה את תנועת הגוף כדי להחם את עצמותינו,
סערת הרגשות גואה כמו המים הרותחים בסיר,
מי אמר
שמרק מסמר של שבת בבוקר אינו משביע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
