יום ששי הפך מזה שנים ליום בילוי.
המלה בילוי היא מלה מתעתעת, כי היא יכולה להתפרש כמלה בעלת מהות חיובית,
אך גם כתהליך שיש עמו בלייה.
ביום ששי האחרון עלינו לקברה של חברתי, הגעגוע צורב אולי בגלל בעיקר בגלל העובדה,
שטרם התקרר יצועה ואת מקומה תפסה האחרת.
דרכו של עולם יאמרו המלעיזים, בפשטות כן.
לאחר העלייה לקבר נשאלי: "ומה עכשיו?"
ללא היסוס עניתי שמזמן לא בקרנו בנקרות שבראש הנקרה.
לא התעצלנו ושמנו פעמינו אל המקום.
ארץ ישראל הייתה כל כך כחולה, צלולה, ואפילו התנועה כמו האירה לנו פנים.
ירדנו לטייל בתוך הנקרות.
הים היה שקט
צבע המים כחול אזמרגד, כמעט חשבנו לרגע שאנחנו במערה הכחולה שבקפרי.
לחות נעימה תפאורה נאותה לזוג אוהבים בראשית דרכו.
"אפשר להציע לך נישואין?" - שאל מבלי להתבלבל,
אבל אני כל כך מופתעת - התבלבלתי
לא ידעתי מה להשיב.
היטבתי את שפתיו בנשיקות פי.
התקדמנו לאט בתוך הנקרות נהנים מיפי הטבע ומהשלווה שזמן לנו המקום.
בחוץ חיפשנו מאובנים כמו שרידי הזמן שקפא יכיל גם אותנו.
לא שבענו מן המקום.
ירדנו לטייל בטיילת החדשה מתבוננים בחול הרך בפריחת העד עד
ובספינת חיל הים משייטת לאיטה.
עוד מעט אעתר להצעתך בעלי היקר - גמגתי.
קבלת שבת ראוייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
