אף לא מלה אחת על מצעד הגאווה.
הכותרת נובעת ממקום אחר. היום התפרסמה בידיעות אחרונות כתבה על ה"שיבה לחיים" של תנועות הנוער.
עצוב לקרוא על מעמדן של תנועות הנוער נכון להיום, ועצוב עוד יותר לדעת, כיצד מתוקצבות או מדוייק יותר לא מתוקצבות תנועות הנוער.
בכתבה הוצגו תנועות הנוער כמפלט או כרגע "שובר שגרה" בין פעולת מחשב אחת לאחרת.
ערכים הס מלהזכיר ערכים - זו כמובן מלה גסה.
ולמה התעוררתי?
יש תנועת נוער אחת העושה בשקט בשקט לשימור ערכים ולטיפוחם.
אל תנועת הנוער הזו צעדו בנותי במשך שנים.
שום מזג אויר לא הרתיע, שום מבחן במתמטיקה או נושא אחר.
הן הלכו אל התנועה הזו בשמחה ובאהבה גדולה, כי התנועה הזו העניקה להן משהו שנקרא "העצמה אישית".
בנותי השתייכו למועצה הציונית לנוער.
כן, זו תנועה מהפחות מוכרות.
לטובת אלה שלא ילנקקו, אז בשתי מילים: התנועה דגלה בקירוב לבבות, בהחדרת ערכים אנושיים בעיקר, על בסיס של אהבת העם היהודי.
לא שלא הייתה לי ביקורת על הנעשה בתנועה, זו תנועה שמגדירה את עצמה
כתנועה א - פוליטית, אבל כל פעילויותיה כמו והייתה זו תנועת בני עקיבא.
אבל מי אני כי אלין?
הרבה טוב צמח מן התנועה. הן למדו מהי אהבת הארץ, מהי אהבת האדם.
הן זכו לטייל בעולם, להפיץ את ערכי היהדות בקרב יהודים שקצת שכחו את מקורותיהם.
והקטנה שלי הגדילה לעשות, גם שתמו ימי חובות הפעילות על פי דרישות בית הספר היא המשיכה
לצעוד בכף אל התנועה ועל כך זכתה לקבל את מגן ראש העיר (לא שראש העיר שלנו הוא משהו שיש להתגאות בו), אבל בכל זאת היא נקראה אל הבמה כפעילה מצטיינת עירונית.
(גם זה משהו, כי בהקראת שמות הבוגרים המצטיינים, כמבון, שכחו אותה)
אז...
אינני יודעת אל מי צריכה להיות מופנית הקריאה, אל הילדים, אל ההורים או שמא אל מחנכי הילדים או אולי מנהיגי הדור.
כן, מנהיגים, הקצו גם קצת משאבים לפעילות הבלתי פורמאלית היא לעיתים עולה על זו הפורמאלית.
פעילות תנועת הנוער שווה זהב. (ואני יודעת שיש מי שיאמר שתלבושת עולה כסף, פעילות עולה כסף פינוקים עולים כסף - כל אלה בטלים בששים מול מה שמוטמע בילדים).
לכן
אני מקווה שהכתבה שהתפרסמה היום היא אכן סנונית האביב המלווה את החורף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
