דגמית הפרצופים המובאת בתמונה אינה מסוגלת לבטא את גדולת יצירתו של קדישמן.
אבל אין ספק שיצירתו גאונית!
עשרת אלפים (דומני) פרצופי ברזל שמוטים על רצפה. זורמים אל חלל שמוביל אל שום מקום.
חלל היוצר תחושה של זרימה כמו נהר שחור זורם ונבלע אל קצה אולם.
אולי זה חלק מביטוי עממי שהיה צריך להוביל אל מנהרה שבקצה אור.
כל אחד מן הפרצופים עשוי באופן שונה.
כל פרצוף בגודל שונה.
אפשר להעניק לכל פרצוף שם צורה מין ולמלא אותה באישיות קרובה או רחוקה.
המשותף לכולם שהם פעורי פה ופעורי עיניים.
כל אחד מן הפרצופים מבטא את זעקתו של האדם נטול הזהות.
אדם שאבד את קולו או אולי אדם הזועק את זעקתו ואין שומע לו.
(כן, אפשר להביא כאן רשימה ארוכה של יצירות שעניינן דומה, אבל אין אחת הדומה ליצירה הזו)
מותר לדרוך על הפרצופים.
רעש מוזר של חריקה נשמע.
הכל כל כך סימבולי, אבל מאידך כל כך אמיתי וקרוב.
אלה יהודים כולם, ללא ספק הרי הם נמצאים במרתפו של מוזיאון היהודים.
אף אחד לא אמר שואה, אבל היא מהדהדת גם בלי להזכיר אותה.
השבר של העם היהודי.
שריד
אבל עשוי חומר קשיח,מן יציקת ברזל
עם בלתי שביר.
מול אותה יצירה מופתית עמדתי והתבדחתי ואמרתי אולי אפשר לקחת אחד ממילא אף אחד לא ירגיש
והשומרת הגרמניה בטון אופייני אמרה בעברית: אסור לקחת.
חוש הומור?
מצרך נדיר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
