"פרה" - "פרה תקרא לאשתך"
כן, זה חלק מהז'רגון העסיסי שקלטו אזני בסניף הדואר.
אז מה אם אנחנו חברה מתוקשבת ומרבית הדברים נעשים כיום באמעות המחשב
אבל לעיתים אני מוצאת את עצמי נאלצת לשרך רגלי ולהגיע אל בית הדואר.
הייתי שמחה אם היו מנצלים את שירות דואר שליחים,
אבל אז איך הייתי מכירה את העם היושב בציון?
סניף דואר להבדיל מקופת חולים הוא מקום שכולם מגיעים אליו.
סניף הדואר או ליתר דיוק האנשים העובדים בסניף אמורים להעניק את השירות במהירות
ביעילות ובמאור פנים.
אבל
וכאן האבל הגדול...
הכל מתנהל באיטיות
הפקידות עייפות, אוכלות את הסנדביץ תוך כדי הגרת מיץ מהעגבניה על לבן המעטפה שזה עתה הנחתי על דלפקה.
הפקידה מעבירה נייר ממקום למקום, קצת צפוף לה, אבל זה מרחה הפעולה שלה.
והאיטיות הזו יוצרת תור...
שומו שמים, תור המגיע עד לכניסה.
ויש שם איש בטחון שתפקידו לבדוק את הנכנסים אל המקום, אבל הוא עסוק במתן עיצות איך לעמוד בתור...
חמודי, עשה את תפקידך
ועשה אותו, לא תוך כדי שיחה בטלפון באופן קולני.
אם נכנסת להפריד בין הניצים, אינך משה, אינך יכול להרוג איש עברי ולהמשיך בתפקידך.
האיש ההוא שקרא לה פרה התרעם כי הוא בסך הכל בא לעזור לפקידה לתרגם משהו מעברית לרוסית או ההפך,
אז מה אם בדרך הוא בקש לחלץ את חבילותיו מחוץ לתור. הרי אין ארוחות חינם?
ואתה האזרח המחוק עומד בתור.
ואז מתפתחת שיחה בין כל הנוכחים, שהרי לכל אחד יש מה לומר... והקקופוניה ... אוי לאזנים.
חלל הדואר אינו בדיוק היכל התרבות .
הוסף לזה את נעימת הטלפונים, את השיחות המנדבות כל אינפורמציה שבעולם
רק כוס קפה קטן
אולי נישנוש ואפשר היה לדמות את ה מקום למפגש רֵעים.
אבל אני ממהרת
אני רוצה התנהלות עניינית
בפעם הבאה
אציע לשולחי שאוסיף עוד סכום לא מבוטל ואבקש לקבל את הדברים בדואר שליחים.
אבל אז איך אדע שבתוך עמי אני יושבת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
