לפעמים אני אורגת חלומות...
תך ועוד תך שתי וערב מילים,
מילים שנדמות כל כך חלולות.
לפעמים אני אורגת מילים
פורמי חלומות,
ואז יוצאת מעצמי
ואל עצמי
מנסה להטליא
את מה שיד הזמן פרמה.
אבל
אצבע אלוהים
נול לה ובוכיר מכוון.
אצבע אלוהים מוצאת דרכה בפריפת החוטים.
לא ברור לי האיך,
אבל ברור לי למה,
כמעט כשלמה אבן גבירול רציתי לומר,
אני כתולעת קטנה באדמה,
מה בדיוק אדע?
לא אנסה לדעת,
אותיר את הכל מעורפל
לא אקשור את חוטי מאוויי הפרומים,
לא אכרך ציציות
לקודש תפילה.
בגד רגשות מהוה אני לובשת,
איתו חשה כמלכה!
עיני בורקות בזוהר
גם אם כתרי איבד יהלומיו.
אמן שכך רק ימשיך!