אינני אנינת טעם וגם לא אשת גורמה, לכןיש לקבל את המלצותי בערבון מוגבל.
אבל מאחר ואת החומוס שלי אני בולסת תמיד בחברת קבוצה לא מבוטלת של אנשי איכות, אני סומכת על טעמם
ולא על טעם חיכי.
אז המקום הראשון לחומוס הטוב ביותר שמור לחומוס של אבו שוקרי המקורי.
ואבו שוקרי המקורי נמצא ברחוב הגיא, שהוא חלק מהויה דולרוזה, לא רחוק ממעונו של אריק שרון.
לא מערבבים פוליטיקה ואוכל.
אבל מיותר לומר שהאיש אינו אוהב יהודים.
למרות הכל חזרנו לאכול אצלו לאחר שהדרנו רגלינו ממנו.
את פרק הזמן בין פגישה ראשונה לזו המחודשת מלאנו אצל אבו שוקרי באבו גוש.
לאחר המריבה המתוקשרת היטב - אף אחד מהם לא שווה. חומוס בינוני למדי, אבל שניהם חידשו את המקום.
תמיד שווה לשאול את מי שיצא אם החומוס היומי טעים.
עוד בעיר העתיקה - החומוס של לינה.
כוך קטן אני בטוחה שהאיסטניסטים ידירו רגליהם מן המקום.
חומוס נפלא, רק לא ברור לי איך בכל פעם אני מגיעה לשם בלי לדעת את הכתובת.
פשוט, הרגלים הולכות בעצמן.
והחומוס הכי טעים כמובן הוא זה שאני מכינה לבד!
פשוט וקל!
קונה חבילה של גרגרי חומוס. רצוי שיהיו לבנים וגדולים!
מבשלת את כל החבילה לאחר שהשרתי אותה לילה שלם במים.
מחלקת את הכמות שקיבלתי לחבילות קטנות. מקפיאה.
ההפשרה פשוטה - מרתיחה שוב את הגרגרים.
את הגרגרים טוחנת במעבד מזון.
מוסיפה רבע מיכל של טחינה.
כוס מים.
לימון סחוט אחד.
4 שיני שום.
מלח.
פפריקה.
מערבלת עד למרקם חלק.
להקפיד שלא יהיה יבש מדי אחת זה הופך גוש בטון.
בהגשה מפזרת למעלה טחינה ( כמובן בהמלצת אודיסאוס של בארכה)
מעט שמן זית
צנוברים.
ומה הפלא שאני שמנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
