אני יודעת שאני מעיקה
אני יודעת שאני דביקה
אותי היית מניח בוודאי בשורה השנייה
לא בוחר בי לו נתנה לך
הזכות לעשות זאת בשנייה.
אני יודעת שאני מטרד
אף פעם לא לובשת חג.
מקטרת על כל מה שזז
מבלגנת את כל הבא ליד.
מזייפת לא רק בשירה
מעמידה פנים של אלופה.
בתוך תוכי רגישה
ואתה רוצה את מצ'יסטה
לובשת מיני
וחריץ עמוק לא רק בלבבה.
אני יודעת שמילים אלה לא היו נכללות
בשום סדנת יצירה
ואני ממשיכה לכתוב
כמו משורר הדור בעומד בפתחו של התגשמות חלום.
יודעת שאתה לכל אלה בז
ואני ממשיכה כמו אז.
דבקה בשלי
לא נותנת מנוח
נצמדת חזק
מרעיפה את כולי.
עומדת מולך נבוכה
מצפה
שתאמר
שגם אם את כל אלה אתה יודע,
על כלום לא תוותר
כי בסיבוב הבא גם אם הוא לא יהיה אחר.
השקט של הידיעה שווה לך יותר.
ועל כל אלה ועוד ואולי אף עוד פחות
לך אני מחכה
אז מה אם מישהו החליט
שט"ו באב הוא חג שצריך לחגוג כמו שכתוב בתורה.
בשקט בשקט לך מגניבה
מילה של אהבה,
גם אם אתמול
הייתי בלתי נסבלת...
נורא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
