...
E la nave va
|
| 10/2006
איך הפכתי לענת לב הכהן
יום אחד, נסעתי לנצרת עילית לסופשבוע.
החלטתי להשאר עד יום ראשון. החלפתי עם משיהוא לילה, ככה שאני אעשה לילה ביום ראשון .
פתאום בשבת בערב קלטתי שאין לי נעלי צבא איתי. רק קרוקס בצבע כחול.
אמא שלי העלתה באוב זוג מגפיים קרועות שקניתי לפני כ-5 שנים וחשבתי שנזרקו מזמן.
שמחתי, אבל חשבתי שבאסה שהן קרועות כי דווקא די אהבתי אותן.
אבא שלי אמר שהוא מכיר סנדלר טוב. אמרתי סבבה.
בבוקר, הרגשתי ממש רע. שתיתי שני ליטר מים ואז הרגשתי טוב יותר (זה קורה לי שאני מרגישה רע כי אני לא שותה מספיק).
הלכתי לנעול נעליים וללכת, וגיליתי שהנעליים נעלמו. אבא שלי לקח אותן לסנדלר (..). חשבתי שקרוקס זה בולט מדי...אז לקחתי נעלי אול סטאר של אחותי הקטנה....
ואז הלכנו לקחת אוטובוס לתל אביב. עליתי על האוטובוס בשעה 11 (כעיקרון זה שעתיים נסיעה...אז הייתי אמורה לאחר ממש קצת..).
אבל פתאום, כשאנחנו עוד בנצרת עילית, ממש רציתי להשתין.....לא ידעתי מה לעשות והתחלתי לפתח כל מיני תוכניות (לבקש מהנהג שיעצור לי ליד איזה שדה נטוש לדוגמא...) בסוף החלטתי שכשנגיע ליוקנעם (עוד חצי בערך מהזמן המדובר) אני אבקש מהנהג שיחכה לי בזמן שאני מתפנה....כי יש שם שירותים במקדונלדס ....
הגענו לטבעון שזה בערן 10-12 דקות מיוקנעם....ולא יכולתי לחכות יותר....ירדתי מהאוטובוס (בדרך הנהג אמר לי שזו לא תחנת הורדה ושאני לא ארד שם יותר בעתיד). טוב....עכשיו אני בטבעון ואני מתה להשתין....מה לעשות?
בחנתי כמה שיחים ואת יכולת הסוואת בני האדם שלהם...שהייתה די ירודה. עשיתי כמה סיבובים סביב מרכז קניות עם שני פלאפלים ופיצה...
בסוף ראיתי איזה סבא נכנס לבית קולנוע נעול שהיה שם...רצתי לכיוונו וביקשתי שיתן לי להשתמש בשירותים. הוא נתן לי....
הקלה.
עכשיו צריך להמשיך...האוטובוס הבא מגיע רק עוד שעה...
החלטתי לנסוע לחיפה _10 דקות נסיעה) ומשם לקחת רכבת(שעה נסיעה)
עשיתי את זה.
הגעתי בדיוק עם הרכבת, היא נסעה ואני נשארתי ...חיכיתי 40 דקות להבאה.
והגעתי בשעה שתיים וחצי לקריה....
המ"פ הסתכל עליי כאילו אני מפגרת. וכך גם השאר.
וכך הפכתי לענת לב הכהן
| |
|  כינוי:
בת: 38 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
