פשוט מגעיל.

אני מנסה להתסכל במראה ולא מסוגלת.

אני בוהה בעצמי בחוסר הבנה, איך הגעתי מהתת משקל והבטן הכמעט-מושלמת שלי בקיץ, למצב בו אני נמצאת עכשיו.

הבטן תלויה לה אי שם כאישה בהריון, ועל המשקל אני רואה מספר שלא ראיתי כבר מעל לשנתיים וחצי.

אני מתעבת את המצב בו אני נמצאת כרגע,

ואין בי את הכוח להתחיל שוב. ושוב לרדת את שמונה הקילו שעליתי מאז הקיץ, ולהוסיף לירידה עוד שניים לפחות.

כי אני חייבת, ומגיע לי.

לא מגיע לי האוכל שנדחף לו אי שם לתוך גרוני, בלי שאני בכלל שמה לב מהו.

העיקר לבלוס. בהמה מטומטמת..

כשלון מהלך.

אורי, אני אוהבת אותך כל כך 3>