לנווט החוצה מתוך האפלה.

תחשוב כמה קל

אם היית יכול

רק לעצור לרגע בצד

וליפול.

רק לרגע

לא לחיות יותר

רק לרגע

לא לכעוס.

תחשוב כמה קל

אם היית יכול

לבטוח בזרועות שלי

וליפול.

אם רק יכולת

לא להבין דבר

וגם להבין הכל

אם רק יכולת לראות.

אם רק אני יכולתי לראות אותך, להבין מה עובר עליך, לקרוא מה קורה איתך.

אם רק יכולתי לדעת מה אתה חושב ומתי אתה בסדר.

אם רק יכולת לראות מתי אני צריכה אותך באמת, מתי אני צריכה שתהיה איתי, מתי אני לא יכולה להתמודד עם הכעס שלך.

ומה אני אמורה לעשות עכשיו, בלעדיך?

איך אני יכולה לתת לך ללכת ככה?

אתה הידיד הכי טוב שלי, ואתה יודע.

אתה יודע שבחיים לא הייתי עושה משהו שיפגע בך.

אתה יודע כמה אני מצטערת, כמה אני מתחרטת, בכמה שנאה עצמית זה ממלא אותי.

אני נשארת לבד עם כל הבעיות שלי ובלי שלך, אלה שאף פעם לא רצית לספר לי ותמיד רציתי לשמוע.

אני צריכה אותך הרבה יותר ממה שאתה אותי.

אף פעם לא הסכמתי להשלים עם זה.

רציתי להיות חשובה לך, מישהי שלא תוכל לעזוב סתם ככה.

אבל אתה אתה ואני נשארת לבד, משתגעת מחוסר מעש.

אין לי מה לעשות בשבילך, בשביל שתסלח לי.