אתמול הייתי אצל הלקוח בדרום.. לעליה לאויר..

הייתי שם כל היום.. אני מקווה שיעבוד בסדר.

דווקא היום כשאני לא נמצא היו שם נפילות..

אני לא יודע אם לומר תודה או להתבאס שפספסתי

את האקשן..

אם יש משהו שאני שונא ובאמת כבר הרבה זמן לא חווית

זה התקררות כזו של כאבי גרון, צינון ואף דולף בלתי פוסק..

הקפצתי את סבתא היום בבוקר לקופ"ח ואמרתי לעצמי שאם

אני כבר כאן.. מייט אס וול נכנס לבית מרקחת..

ליוויתי את סבתוש עד הכניסה של הקופח ונכנסתי לדלת לייד

זו של הבית מרקחת..

מבט מהיר גילה לי 2 קשישים + קשישה ממתינים לתורם, ובדלפק,

במראה משובב נפש, חמודונת אמיתית מסבירה בסבלנות

אמיתית לקשישה איך לוקחים, כמה כדורים יש וכו וכו..

מייד חשבתי לעצמי שהיא היתה צריכה להיות מורה..

לרגע חשבתי לעצמי שבקצב הזה אני אצא משם עוד שעה..

אתם יודעים זקנים זה עם שבד"כ לא ממהר במיוחד וככל

שיש לו יותר זמן שיחה עם בנאדם שהוא כבר מצליח לתפוס

לשיחה - הם ימשכו את זה עד תום.

בשלב כלשהו הגיעה רוקחת נוספת ונורא קיוויתי ליפול דווקא כל

הצעירה ולא עליה...  רק שהקשישה אצלה לקחה את הזמן שלה

בצורה קצת מרגיזה בעוד הקשיש השני מיהר (עד כמה שקשיש

יכול למהר..)

לפתע הדלת נפתחת מאחורי.. עוד קשישה נחמדה.. מאלה

שהליפסטיק מרוח על אין שפתיים... כמו ילדה קטנה שמנסה

לחקות את אמא.. וחשבתי לעצמי לרגע מתוך אינסטינקט

לתת לה להיכנס לפני... אתם יודעים.. כבוד למבוגרים..

ואז התעשתתי במהירות ונזכרתי איפה אני ונפל לי האסימון

שנימוס כזה יכול לתקוע אותי כאן מינימום עוד שבוע..

ואז הגיע תורי :)

היא באמת היתה חמודה נורא.. המליצה לי לקחת סטרפסילס

בטעם לימון ודבש במקום קלגרון.. והיתה כלכך משכנעת שבאמת

קניתי..  והייתי מנשק אותה עכשיו אם הייתי יכול כי מרגיש יותר

טוב.. (גם קלגרון בד"כ משפיע עלי טוב אבל לא מיידי..)

אמרתי לה שהיתה צריכה להיות מורה..

הסכימה איתי אבל יותר לכיוון ילדים קטנים.. או נניח גננת..

היא נראתה ממש צעירה.. תחלס אם לא הייתי רואה אותה שם

עם החלוק הלבן, הייתי חושב שהיא עדייו תלמידת תיכון..

הייתי מנסה להמשיך לדבר איתה אם לא היתה יוצאת להפסקה

והיו מאחורי כמה זקנים מאלה שעושים קולות של "נו אני עוד רגע

מקבל פה שבץ ואתה מפלרטט לי.."

ולסיום..

מסתבר שערבים שונאים נורא לא רק אותנו.. גם מיץ!