פעם המילים חופש גדול ביטאו תקופה ארוכה מאמצע יוני בערך

או קצת לפני, עד ספטמבר שבו לא עושים כלום או לחלופין כל דבר

חוץ מלימודים (אלא אם יש לך אמא משקיענית/פולניה מאלו שקונות

חוברות עבודה לחופש.. בלאט)

אח"כ, מייד לאחר הגיוס, הן הפכו לתאור של רגילה בת שבוע שמקבלים

כל כמה חודשים מהצבא  - וזה במידה וניצלת את כל הימים בבת-אחת,

כי יש כאלה, כמוני, שבפעם הראשונה מרוב התלהבות לקחו  את כל

השבעה ימים במכה בלי לתכנן שום דבר ממשי ופשוט שרצו בבית או

מקסימום הלכו לים או סרט או משו כזה..

בכל מקרה, עצם אי-לבישת המדים היוו מעין חופש גדול.

ואז הצבא הסתיים..

ואצלי לפחות, חופש גדול היה משו כמו חצי שנה של בטלה מבורכת ועשיית

כל דבר שהוא לא עבודה קשה מידי..

לישון במשך ימים, קריאת ספרים, ים, סרטים, חברים, בילויים שופינג  וכו..

בלי לדפוק חשבון לשום דבר ואף אחד.. (חוץ מהמינוס שהלך ותפח..)

ההורים בהתחלה קיבלו בהבנה, אח"כ ההבנה הפכה להערות פה ושם

ואז באו שאלות אבל לא נוקבות מידי, ככה שלא ראיתי שום צורך לשנות

ולקצר את תכנית האב שלי לבטלה של שנה.. מעין שנת שבתון :)

ואז זה הפך לצעקות ועצבים ואיומים..

אז אמרתי טוב.. כנראה שיש צורך להתחיל בתהליך כיבוי שרפות..

אז נרשמתי ליואל גבע כדי להשלים מ4 ל5 יח' מתמטיקה.

למדתי אצלו אישית - הבנאדם ענק וגם קורע מצחוק..באחריות!

ככה הצלחתי למשוך עוד כמה חודשים..

אבל אז זה נגמר ונאלצתי לגנוז את תכנית-חופש-גדול-למשך-שנה שלי

והתחלתי ללמוד במכלאה..

ואז חופש גדול חזר להיות כמעט כמו פעם.. מעו סגירת מעגל.. אבל לא באמת

כי עדיין יש מבחנים ועבודות ורק אם אתה מהגאונים האלה שמסיימים

הכל תוך שבוע .. אז זה לא באמת חופש גדול...

ממשיכים לבוא למכלאה כדי ללמוד כי בבית משגעים ת'שכל ויש רעש וכל רגע

מישהו רוצה משהו או מתקשר (אם אני לא מרים טלפון וזה מפסיק לצלצל

ישר מישהו פותח את הדלת וגוער בי:"למה לא ענית???"..) וכו..

אז במכלאה יש ספריה ויש שקט ויש חברים שאיתך באותו סלט.

בשלב כלשהו בגלל בלאגן עם איזה קורס כלשהו, לא יכלתי לקחת קורסים

מתקדמים במשך חצי שנה.. ושוב ישבתי בבית בחוסר מעש ובבטלה.

זה לא היה כלכך כייף כי כולם עובדים או לומדים ורק אתה לא..

היום?

היום חופש גדול בשבילי זה הסופ"ש..

יומיים של שקט.. שלווה.. מנוחה..

בין אם זה בבית או אצל חברים.

חופש גדול ונעים.