אני לא יודע מה אתכם, אבל עם כל הגופות המבותרות

ורוצחי התינוקות והאנסים הסדרתיים שמתגלים פה במדינה

לייד כל שיח רענן..

אני מתחיל להרגיש כמו בתוך סרט אפוקליפטי מטורף

או סוג שלפרק ממש ממש ארוך של CSI

(רק שלנו אין איזה בלש מתוחכם ומשטרה משוכללת כדי

לפענח את כל התעלומות המטורפות האלה...)

תסריט עלילתי:

קודם רקע..

ישראל 2009

מלחמה רודפת מלחמה והצבא רודף מחבלים

המשטרה רודפת רוצחים אנסים ושאר פושעים (הלוואי.. )

השלום אינו נראה באופק,

המיתון מפיל חצי מדינה לקרשים ..

דני כהן הוא שוטר ביח' משטרתית מובחרת שאישתו עזבה אותו בגלל

הפחד לקבל טלפון בלילה, וגם כי נמאס לה לטפל לבד בילדים..

כולם מדברים על משיח, אבל הכל מסביב מריח כמו השטן..

היחידה משוועת לתגבור תקציבי ואנושי אולם הכל תקוע כי שר לביטחון

פנים מואשם בשוחד ואינוס פקידות..

התיקים נערמים וגם השופטים קורסים תחת העומס

פושעים כבדים משוחררים עקב חוסר ראיות

המצב בכי רע..

סדרת רציחות מזוויעות שכמותן לא נראו במדינה שוטפת את אזור המרכז

והשרון, וכמובן היחיד שיכול לנסות לפענח מה עומד מאחורי זה הוא

האיש שלנו דני כהן..

במהלך החקירה וגביית עדויות מהאנשים המועטים שהצליח לשכנע לדבר

הוא נתקל בכומר לשעבר בשם אדוארדו פיקשווין..

הוא פוגש בו לראשונה באחת מזירות הרצח באזור השרון כשהוא מצלם את הגופה

במהירות לפני שאנשי המשטרה וזק"א מספיקים לנקות את אזור הפשע ולהרחיק

את כל האנשים מסביב..

הוא מנסה לגשת אליו אולם האיש מביט בו לרגע ואז פותח במנוסה לעבר רכבו

פורד פוקוס שכורה  - דני רושם בראשו את מספר הרכב ואז מוציא פנקס כדי

לרשום בכוונה לבדוק את העניין יותר מאוחר..

לעת ערב.. כשהוא במשרד .. מביט בתמונות של הגופות .. או חלקי הגופות..

במעט העדויות שחלקן נראה קצת מוגזם ודמיוני.. ככה זה זירות רצח תמיד

יש מלא שטויות וצריך לסנן עד כמה שאפשר כדי להגיע אל האמת..

הוא מנסה למצוא קשר, אם בכלל קיים, בין הרציחות..

לנסות להבין אם עומד מאחורי ארגון, רוצח מטורף או שהכל ארע במין מקריות

לא הגיונית.

הוא כבר בקפה השישי שלו להיום.. עיניו טרוטות .. מלטף את סנטרו .. ממשש

פנים שלא גולחו כבר חמישה ימים..

אחרי שאישתו עזבה אין מי שיעיר לו על זה בבוקר..

אומנם הבוס החדש מנסה פעם בשבוע לומר לו שזה לא לעניין ובתור שוטר שנמצא

לרוב בשטח עליו להראות ייצוגי - אבל דני לא במעמד שהוא חייב לו דין וחשבון..

עוד מינוי מבחוץ כשהוא שוב נעקף בדרך בכל מיני טוענות שכבר מזמן הפסיק לנסות

להבין..

צלצול טלפון מעיר אותו משרעפיו..

"שלום"... מבטא קצת מוזר.. בטוח לא ישראלי הבחור...

"אני מדבר עם אדון כהן?.."

"אכן.." אמר דני..  מחכה..

"מדבר אדוארדו פיקשווין.."

דני מנסה לדלות מזכרונו את האיש אולם ללא הצלחה.. לא זכור לו אף תיק עם שם כזה..

"אדוני לא מכיר אותי.. " גם הנימוס הזה לא מתאים לאף בנאדם שחי פה יותר מחצי שנה..

"יש לי ... אממ.. אני מעוניין להיפגש איתך... אולי בית קפה.. מה שאדוני ירגיש

בו נח..?"...

"על מה יש לנו לדבר מר... (מה היה השם הזה!?..) "

" פיקשווין.. אדוארדו פיקשווין!"

"על מה יש לנו לדבר אדוארדו??"  (כמה חבל שאין מזכירות בשעה כזו..)

"על הגופות שאתה חוקר אדוני..."

טוב.. אין לי כח להמשיך... האמת שלא תכננתי סיפור.. אבל ככה זה מוזות..

פתאום כאילו מישהו "הוריד את המים" והדמיון התחיל לטוס והאצבעות החלו

שוטפות את המקלדת..

אתמול הייתי בעוד הופעה של כפיר אפשטיין, הפעם בבארבי בקיבוץ גלויות

מיכל הזמינה אותי והיה ממש ממש כייף..

כמעט שכחתי איך זה הופעות חיות

האדרנלין בגוף.. החשק לקום ולרקוד.. להתמסר לגיטרות, לסוג הזה של סאונד

שאני כלכך אוהב.. :)

(תכנסו לאתר יש שם שירים מהאלבום - ממליץ)