הייתי בחגיגות..

נסעתי עם דיקלה וחוה,

אפילו חניתי בגני התערוכה כי פחדתי מהאיומים של השדרנים

ברדיו כי אין חניה וכל רחוב שני חסום לתנועה, ונסעתי במיניבוס

בחינם עד לנמל.

(אני לא מאמין שאני שוב אצטרך להתרגל לאוטובוסים.. האימה!!)

באמת היו שם המוווון אנשים..

באנו מכיוון מה שאמור להיות "המגדלור", אבל זה ממש עלבון אפילו לקרוא לזה

עמוד תאורה, ועלינו על הגשר הזה של עץ ולקח שעה לעבור אותו בגלל כמות

האנשים שחזרה משם..

(חוה: לא זכרתי שהגשר הזה כזה ארוך.. רן: הוא לא, זו רק אשליה כי לוקח

לנו שעה בגלל כל האנשים שהולכים בכיוון הנגדי..)

עשו שם במה ענקית להופעות וחשבתי שבטח המון אנשים ירקדו אבל לפחות

מאיפה שעמדתי זה לא נראה שאנשים ממש שמחו על הסיבה הזו כדי להגיר

ליטרים של זיעה אחד על השני ולכן העדיפו פשוט לעמוד ולהתנועע משל היו

חנון מסיבות זה שעומד לייד השטקר.

מבחינתי, היה שווה להגיע ולו כדי לשמוע את "מכה אפורה" שאני כה אוהב

וכבר שנים לא יצא לי לשמוע אותו בפול ווליום במערכת קולנוע ביתית כשאף

אחד לא נמצא בבית.

לאחר מכן פרשנו לירמיהו לבלינצ'ס הונגרי

אני הזמנתי אחד עם ריבת חלב וחוה אחד עם שוקולד ואגוזים ודיק.. אחח

דיק.. הזמינה משהו מהחמים המלוחים.. עם פטריות וגולש וכאלה.. (בעע..)

ולקינוח מיהרנו להזמין עם החשבון (הם עובדים שם קצת לאט החבר'ה..)

שוקו חם עם קצפת לדיק, בירה לחוה וקפה קר עם קצפת עבורי :)

בין לבין נכנסה לשם בחורה פשוט מ-ה-מ-מ-ת!!

רזה, פנים יפיפיות, שיער כמו שאני אוהב, מעט איפור, כפכפים ושמלה שחורה

"נשפכת כזו " בלבד לגופה (אם הייתי יכול הייתי מצלם את היופי הזה...) הנערי

והמדהים.

נראה לי שכל העזיבה הזו מתחילה רק לאחרונה להשפיע עלי.. רמת הדיכדוך

עלתה וכן רמת חוסר החשק לעשות משהו עם עצמי..

שלחתי טופס ביטול למכון כושר.. עד כמה שזה מבאס אותי, לא כדאי לי

להיתפס לשיגיונות שאולי אני אחזור לכאן בתפקיד אחר.

יהיה לי מאוד קשה להיפרד מהרכב..

רק המחשבה להתנייד שוב בתחבורה ציבורית מעבירה בי חלחלה..

נסיעות מתי שבא לי ובכלל כל העצמאות הזו שעושה את החיים מעט יותר

קלים לעיכול..

שלא לדבר על דייטים..

הייתי בירושלים ביום רביעי בלילה, ואומנם נתקעתי בפקקים נוראיים וגיליתי

שמישהו העלים לי את הסוכריות קפה, אבל לפחות פגשתי את אנה בסופו

של דבר, והיה לי נורא כייף להיות במחיצתה ככה לכמה שעות טובות.

הנסיעה חזור עברה בצ'יק והייתי ערני מאוד.. מה שמאוד הפתיע אותי כי הייתי

בטוח שאני אהיה נורא עייף.. הגעתי הביתה רק ב3 בערך.

עוד שבועיים..

אני אהיה בבית..

חסר מעש..

אלא אם יקרה איזה נס מדהים ויקבלו אותי לעבודה איפשהו.

הלוואי!!