אני לא יודע למה אני תמיד מרגיש צורך לכתוב מאיפה אני כותב את הפוסטים

תחלס אין לי מושג, אבל את הפוסט הנוכחי אני כותב בבית, אפרסם אותו מחר

בעבודה, יען כי אין לי אינטרנט כבר.. אממ.. שבועיים?.. משו כזה..

כלומר היה איזה יום שישי אחד שהגיע טכנאי ממש נחמד - הכי נחמד שפגשתי

עד היום, והתברר שיש קורוזיה בארון של נזק עקב צינור שהתפוצץ, אז הוא ניקה

את אזור שלנו אבל זה לא ממש החזיק מעמד.

אז היה ראש השנה האזרחי או בשמו הישראלי הסילבסטר..

כן.. שמו הישראלי.. מפליא לא?

גיליתי את זה כשיצאתי שבוע שעבר עם עובדת שגרירות בולגריה לדייט, שסיפרה

לי שבעצם רק בארץ זה נקרא ככה ובחו"ל זה פשוט ראש השנה.. כמו שיש אצלנו.

ובאמת, למה שיקראו לזה הסילבסטר.. כלומר בחו"ל אני מתכוון..

מישהו העלה את ההשערה שאולי לא רצו שיחגגו את זה גם בארץ אז קראו לזה על

צורר יהודי (שמת ביום הזה?.. אני לא בטוח) בתקווה שזה ימנע מאנשים לחגוג, אבל

כל הקטע חזר כבומרנג ועכשיו בכל הארץ חוגגים את היום הזה דווקא ע"ש הצורר.

חשבנו על זה שאולי כדאי לנסות למצוא שם יותר סימפטי ליום הזה (ראש השנה

האזרחי נשמע ארוך מידי ולא ממש קליט..) ואז להתחיל להשתמש בו בתקווה שיתפוס.

לאמא שלי יש יומולדת ביום הזה, מה שמאפשר לי לנו לצאת לבלות איתה בלי להרגיש

רע עם עצמנו :)

יצאנו למיתוס - זה כבר הופך למסורת - והיה מדהים כרגיל.. הפעם רק ארבעה כי אחי

היה בחו"ל באירלנד.

(הייתי שם פעמיים תוך שבוע אחד!..  ביום ראשון של אותו שבוע הייתי שם עם מיכל

ואכלנו כמעט בחינם כי ההורים שלה נתנו לה תלוש של 200 שקל.. היה שווה :)

בחצות עשו ספירה לאחור ואז פרצו שם בחגיגות ספונטניות שהתחילו מאיזו משפחה בריטית

שסחפה אחריה איזה רבע מסעדה לריקוד ואז רכבת אנשים לאורך ולרוחב המסעדה - מה

שבהחלט היה מאוד משעשע.

בהמשך כשחיכינו לחשבון מנהל המקום שלח אלינו כמעט את כל המלצרים עם קינוח מיוחד

תוך שירת יומולדת שמייח לאמא שלי.. זה היה מגניב.

למחרת הייתי עם אנה בים.. ישבנו בחוף תופים לארוחת בוקר.. האמת שאני רק שתיתי קפה

אבל היה מזג אויר מדהים ונעים ונורא כייף.

בעבודה עיין קשה.. אבל לאט לאט אני משתלב ולומד עוד ועוד דברים.. אומנם כל פעם מחדש

קצת באיחור אבל זה לא ממש באשמתי.. זה ממש לא נעים להגיע באמצע פרויקט רץ.

כל הזמן מתגלים בעיות באיפיונים וזה גורר עוד ועוד עיכובים, שלא לדבר על הרכיבים החדשים

שמבקשים להכניס לפרויקט והשילוב שלהם עולה לנו בהמון דם יזע ודמעות..

אומנם יש לי דייטים לאחרונה אבל האמת שהמצב הנפשי שלי לא הכי משו..

רוב הזמן אני מרגיש נורא לבד..

הרגעים המעטים בהם אני קצת פחות מרגיש ככה הם כשאני עם אנה (נפרדה מחבר שלה

לצערי ואני מנסה להיות שם בשבילה כמה שאפשר.. נורא כואב לי לראות שכואב לה כלכך..)

או מידי פעם עם דקלה.. אבל זהו.

אני מרגיש קצת אבוד בקטע הזה..

אני מתפלל - אולי לא מספיק אבל מתפלל.. ושומר על תקווה.

(יש לי חור בג'ינס וזה מזה מביא לי את העצבים כי אני ממש אוהב את הג'ינס הזה..אוף.)

דבר אחד טוב זה שאני מרוצה מהרכב.. הרכבתי מערכת של קנווד והתקנתי מחזיק לפלאפון

ועכשיו רק נשאר להכניס אותו לשטיפה רצינית, בעיקר נקיון פנימי, לקנות מראה פנורמית וכיסוי

להגה.

התחלתי שוב לבדוק דירות.. ואני אנסה לדחוף את עצמי גם ללכת לראות.. אבל אני לא רוצה

ללכת לבד כי בטח יש המון דברים ששוכר טירון כמוני לא ישים לב אליהם..

אני גם רוצה לקנות אופניים סופסוף כדי להחזיר את עצמי קצת לכושר ולאישהו סוג של פעילות

גופנית - אני מרגיש שאני מתנוון..

אתמול בעבודה (חב' הייטק להזכירכם) , 10 וחצי, פתאום דורון שם דרך יוטוב מוסיקה יוונית ..

כל מה שהיה חסר זה כמה צלחות מהמטבח.. לאן הגענו...

ואחרון אחרון חביב..

היום סופסוף קיבלתי בדואר את הרישיון נהיגה... כבר פצחתי בזמירות הלללויה עד שהסתכלתי

על התאריך תפוגה וגיליתי למרבה הזוועה שמדובר בעוד פחות מחמישה חודשים...

למה למה למה הם כאלה מטומטמים שם?!?! למממההה?!?!?!

שוב אני אצטרך לשרך את רגלי למשרד הרישוי ושוב לעמוד בתור ושוב לקבל נייר עם תוקף

לשלושה חודשים שאני אצטרך כמובן לחדש איזה פעמיים שלוש כי הם לא יטרחו לשלוח לי

את הרישיון בעצמם.. רבאק.

כמה אוזלת יד יש במדינה אחת...