כבר דיברתי על זה עם דפי, ועוד 2.. אבל .. זה לא עוזב אותי.. זה פשוט.. מבאס..
אולי אפילו מדכא..
 
בהתחלה אמרו שכולם עוברים,
אח"כ אנה פוטרה וארז עזב והם אמרו שלא רוצים את מאיה כי בהריון,
עכשיו..
כנראה שגם מאיר לא מתכוון להצטרף כי היום ראיתי אותו מחפש עבודה באותו
אתר שבו מצאתי את העבודה באדוונטק,
וגם הראשי צוותים, יוני, עומר ועדי..
תחלס צודקים, כי מבחינתם לחזור להיות מפתחים זה ללכת אחורה.. פשוט לא מתאים.
בחברת הלקוח החליטו שהקונספט של ראשי צוותים ומפתחים ךא מתאים להם..
יותר מידי הנהלה.. אהה.. כן.. זה מה שמעכב את הפרויקט.. ברור.
 
שאלתי את עדי היום, אם היא מתכוונת להמשיך ואמרה שכנראה שלא.. לא. :(
מכולם, היא הכי תחסר לי..
היא כלכך חיובית, צוחקת המון, צחוק מתגלגל כזה, כייפית.. לא טריוויאלית.. צינית
היא נורא הזכירה לי את רותם, ועוד לפני שהיא הפכה לראש צוות שלי אהבתי לעבוד איתה.

מסוג האנשים שרק להסתכל עליהם לכמה דקות וכבר אתה מחייך.. (ולחשוב שפעם

גם אני הייתי כזה.. מתי איבדתי את זה?.. )
 
אז כרגע זה אני, מוטי ואהרון כמנהל פרויקט.. ואולי גם מאיה שאהרון רוצה שתעשה
כמה דברים לפני שהיא סופית יוצאת לחופשת לידה.
 
אצלי, האנשים זה מה שחשוב, ולכן, אם היינו עוברים כולם כמו שחשבתי שיקרה, אז וואלה
לא היה אכפת לי, אבל מיום ליום זה רק הלך והתברר כמשהו שלא יקרה.
 
זו לא חברת הייטק, לא משנה שיש שם אנשים צעירים, או יותר נכון בעיקר בחורות צעירות,
(שתחלס אין או לא יהיה לנו ממש קשר איתן...) וזה פשוט לא מה שאני מחפש לעצמי, זה
כמו לחזור לישראכרט.. (לא שסבלתי שם אבל עברתי את השלב הזה).
 
בנוסף, כל האוירה שם זה שאנחנו אשמים שהפרויקט לא עומד בזמנים ובציפיות שלהם,
שזה כלכך לא נכון!
ההתנהלות שלהם תרמה לא פחות למה שקורה, חוסר החלטיות, חוסר עקביות, (או עקביות
בחוסר ההחלטיות..), ואם להסתמך על מפגש עם אחד ועל התאורים של עדי אחרי כל פגישה
שם, לא "מבריקים במיוחד"..
 
אנשי הQA טוענים שהמערכת במצב קטסטרופלי, ואם נחבר את זה לאותה ישיבה שבא
היא (המנהלת החדשה שהם הביאו) דיברה על חוסר אמון של אנשי הלקוח, והיום כשאהרון
בחוסר שביעות רצון מופגנת מתאר כאילו היא מתייחסת אלינו כמו קבוצת מפגרים עם השאלות
הלא רציניות שלה (משו בסגנון: נניח שיש גננת ותיקה ויש בעיות בגן עם כמה ילדים, אז
המפקח החדש שואל אותה בישיבה:"ניסית אולי לדבר איתם? או אולי להעמיד אותם בפינה?")
וזה שאמור לנהל את ההתאמות של ה-DB פתאום נזכר , אחרי שנתיים, לבדוק את הDB
ולהפליץ טענה שהוא לא בנוי טוב... (נו באמת..)
ניתן לקבל מבט מספק על הלך הרוחות.. ועל מה שמצפה לנו שם.
 
היום היתה לי פגישה עם סמנכ"ל הפיתוח שם..
דיבר על זה שהם רוצים קודם כל לסיים פיתוח ולעלות לאויר כמה שיותר מהר ואז להמשיך
בפיתוח המערכת הלאה, אבל קוגם הכי חשוב להם לעלות לאויר, תוך 11 חודש, ואם
זה יקרה קודם, נניח חודשיים קודם אז זרק מספר של 25 אלף דקל בונוס לכל מפתח ואם
פחות מזה נניח שבועיים אז 5K.. והוא כמובן יעלה את זה בכתב..
טוב ויפה אבל עם התנהלות כזו כמו שזה נראה אין מצב לסיים את זה קודם..
(רבאק איך אני אמור להמשיך לפתח אם הDB לא טוב לטענת ה"מומחים יודעי דבר" שלהם)
איך אומרים?.. עם כוונות טובות לא קונים במכולת..
 
לא יודע.. זה פשוט לא נראה לי..
הבעיה שכמו שזה נראה כרגע אין בחברה שלי משהו אחר למקרה ואני אבחר לא לעבור,
ואני אצטרך לחפש עבודה.. שוב.. תוך פחות משנה.. זה דפוק!! פאקינג כלכך לא מה
שאני צריך עכשיו!!
אני בכל מקרה חייב להשלים שנה, אז אני חושב פשוט לבוא לשם.. לראות איך הדברים
מתנהלים, במקביל לחפש עבודה, ובמקביל לזה לנסות לברר אם כן יש אפשרות לעבור למשהו
אחר באדוונטק..
 
שורה תחתונה.. גם אם אני נשאר בפרויקט, זה פשוט כבר לא יהיה כייף.. אנשים שם נראים
לי בוקים, ואני מודה שלקח לי לא מעט זמן להתרגל לעבודה/צורת העבודה באדוונטק, (כנראה
כפועל יוצא של הטראומה הקטנה של עזיבת מטריקס) אבל עד שהתרגלתי פתאום מגיע הבלאגן
הזה..
ו.. זה נשמע פלצני.. אבל עדי באמת באמת תחסר לי.. גם בתור בנאדם מגניב שנותן לך הרגשה
קלילה, אוורירית.. (אין לי מילה אחרת חח :) וגם בתור ר"צ שנהנתי מאוד לעבוד איתה.
אני זוכר שהיא עשתה איתי אז את השיחה ואמרתי לה שאני ממש שמח שהיא הר"צ שלי וממש
נח לי איתה.
 
היום בצהריים הלכנו, כמו שזה נראה, בפעם האחרונה לאכול ביחד, אומנם בלי יוני שנמצא בהודו
ומוטי שחולה כבר שלושה ימים, אבל עדיין.. אהבתי את זה שיחסית היינו הולכים הרבה לאכול
בחוץ, או לקנות יחד אוכל בחוץ כשלא מביאים מהבית ואוכלים יחד בחדר אוכל..
כל זה לא יהיה יותר, כי אין שם איפה לאכול בחוץ, (כן יש סודוך.. אבל רבאק.. זה לא ארוחת
צהריים.. זה נישנוש..) והמקום הכי קרוב זה קניון גבעתיים..
כאן בר"ג, יש המון מקומות יחסית והכל כשר כי זה מרחק יריקה ממבני ברק.
 
כל העסק הזה מטריד אותי נורא כבר כמה ימים בצורה לא בריאה.. (אתמול פתאום באמצע היום
צשום מקום דקירות בחזרה בחלק העליון בצד ימין.. וזה קרה לי גם שבוע שעבר בלילה..
רבאק מה קורה איתי לעזזל!! לכל הרוחות..)

שלא להזכיר את החלומות שלי שקיבלו לאחרונה תפנית שלילית.. מוזרים ברמות שפשוט

אי אפשר לתאר..  תארו לעצמכם שבתוך החלום אני שואל את עצמי וואט דה פאק?!!?
 
מהיום שהם הודיעו את זה הצלחתי לא לחשוב על זה יותר מידי (שוב, ביחוד כי אמרו שכולם
עוברים..) אבל בשבוע האחרון זה כמעט לא יורד לי מהראש וביומיים האחרונים זה מלחיץ אותי
כמו שמזמן משהו לא הלחיץ אותי.
אני מנסה לומר לעצמי שוב, כמו לפני שנה, דלת נסגרת דלת נפתחת, או שרבי עקיבא אומר:
"כל דרחמנא עביד לטב עביד" - הכל לטובה..  אז זה הצליח, אני ממש מקווה שגם הפעם.
 
אני גם מקווה שאני אצליח לנצל את החופש הזה, כי נראה לי שאחריו לא יהיה לי יותר
מידי כייף בחיים..
במקום לחפש דירה לחפש שוב פעם עבודה.. סעמק!
 
אני הולך לראות צ'אק, פרק ראשון עונה 4.