היום היה עוד יום מאלה שעדיף פשוט להישאר בית..

כלומר לתכנן להגי מוקדם, אבל לא להצליח מכל מיני סיבותף להחנות את הרכב במקום קרוב ואז

לגלות שיש פנצ'ר (אבל לפחות זה קרה אחרי שחניתי..  בכל זאת, חצי הכוס המלאה..) , לסבול מיום

של תקלות בלבד במשרד וגם לספוג האשמות ומבטים מאשימים וכו, להרגיש שבאמת כבר נמאס

לי לגמרי הפרויקט הזה (ולמה לכל הרוחות למה חשבתי שזה יהיה בסדר לקבל על עצמי את התפקיד

של מאיה כאינטגרטור בפרויקט הזה..), לצאת בערב ולחכות שאבא יבוא לעזור עםהפנצ'ר ואז

כשהוא כבר מגיע, מתחיל גשם, ואז לבסוף.. ככה פאנץ' אחרון בקטנה, לקלוט שאולי אולי איבדתי

את הכרטיס עובד שרק הונפק לי חדש דנדש שבוע שעבר..

(אני ממש ממש מתפלל שהוא נפל לי ברכב.. )

אחת שיצאתי איתה לפני כמה זמן וממש התלהבתי ממנה,אבל היא לא, הכירה לי מישהי אחרי זה,

חשבתי לעצמי בטח בגלל איך שהתנהגה אלי.. אבל יאללה מה'כפת לי לנסות..

היום אני מקבל ממנה עוד מייל שיש לה עוד מישהי להכיר לי..

הפכה אותי לפרוקיט? (סמיילי תמהה)

יש ימים שאני יכול להנות מקומדיה רומנטית טובה (יש שיגידו שעצם חיבור בין קומדיה רומנטית ל-טובה זו

כבר בעיה .. אבל זו כבר נקודה לויכוח אחר..) על אף הפלצנות והסוף הצפוי מראש בדרך כלל,

אבל יש ימים כמו היום שאולי היה עדיף לראות איזה סרט אקשן רבוי אלימות (אם היה משהו לראות חוץ

מהקומדיה הזו בכבלים ה היה חביב.. אבל אני לא אוהב עספור, לא מתלהב מ-24 וכל הסרטים האחרים

לא מעניינים אותי..) במקום..

זה כמו לנסוע לנמל או לים, לראות זוגות יחד ולהיזכר כמה שאתה עדיין לבד..

היום גיליתי שלניאדו הוא בית חולים דתי.. וואלה חדש לי, כלומר ידעתי הוא בנתניה אבל לא שהוא ממש

דתי..

יוני חזר מהודו, נראה עייף ולא ממש מלא חשק לחזור לעבודה,אי אפשר להאשים אותו..

מישהו צייר את אחותי כקריקטורה שבכלל לא דומה לה..

אני מקווה שזה לא עלה לה כסף.