יש ימים כאלה..

שבא לך פשוט להתפוצץ אול אובר דה פלייס..

כל השבוע הזה מתחרבש לי בעבודה, טובלא בדיוק כל השבוע, יום ראשון לא הרגשתי טוב..

בכל אופן,

זה פשוט ימים כאלה..

שאתה מרגיש שהכל פשוט אבל אני בכל זאת מצליח להיתקע איכשהו..

או שיש משהו מטומטם שלא עובד ואז אתה מגלה שזה בכלל לא באשמתך אלא שמישהו

עשה משהו שבכלל לא ידעת וזה דפק דברים..

אז אני ומאיר מצאנו את הבעיה היום אבל מי יחזיר לי את ההרגשה הזו אצל אנשים שאני

לא מצליח להתמודד עם הבעיה , או שעשיתי דברים אבל פתאום אומרים לך מה פתאום זה

לא מה שסיכמנו היית צריך לעשות אחרת, ואני זוכר בבירור שלא היה ככה, וזה גם לא הגיוני

אבל אנשים מתעקשים ו...

בחיי זה מסוג הימים שפשוט אין לי כח לפרויקט הזה..

מצד שני אני רוצה שזה ייצא כמו שצריך ויעבוד כמו שצריך ובטח לא לתת לאנשים מעלי

את ההרגשה שאי אפשר לתת לי מודול ושאני אתמודד איתו כמו שצריך..

בנוסף אני עדיין לחוץ מזה שאני עכשיו צריך להתמודד עם ההתקנות ועם הבילדים,

והיום היה היום האחרון של מאיה שיוצאת לחופשת לידה,

(וההערות הציניות של מוטי.. "דברו עם האינטגרטור שלנו.. " במה שמכיל אולי סוג של

נימה מזלזלת - מצד שני אולי אני סתם מדמיין.. - לא עוזרות במיוחד..) ולחשוב

שבכלל לא רציתי את זה אבל הסכמתי ועכשיו אני מרגיש טמבל.. רבאק..

אני לא רוצה לטעות, אני לא רוצה לגרום לתקלות.. ואני ממש לא רוצה שמישהו יחשוב

שאני לא עומד במשימות שלי..

מחר אני אשאל את אהרון מתי יהיו שיחות עם גיא.. אני רוצה ליזום שיחת שכר..

זה לגיטימי ואמנם אני בספק אם הוא יסכים אבל חשוב לי לדעת..

בנוסף, מתברר שעדי אכן נשארת, אבל כעובדת החברת לקוח, ופתאום עכשיו אני דואג

מכך שסמכתי עליה בקטע של החיפוש עבודה והקו"ח.. גאד אני ממש מקווה שזה לא

יפעל נגדי :/

היא לא נראית לי אחת שתעשה משהו כזה ואני בד"כ לא טועה באנשים..

אבל.. זה עבודה.. ובמקום הזה דברים הם אף פעם לא כמו שהם נראים..

כבר אמרתי שהחוסר ודאות הזה משגע אותי??

כלכך כאב לי הראש היום במהלך היום.. הרגשתי שהוא ממש מתפוצץ לי..

וכל הדברים שפתאום לא עבדו מסביב בגלל השינויים של הפקדים רק עצבנו אותי יותר

וכמובן ברגעים כאלה כל הלחץ מכל מיני דברים אחרים שבכלל לא קשורים התחיל לצוף

מעלה, ופתאום הרגשתי שפשוט בא לי לצעוק לבכות לצרוח ...

להוציא את כל האנרגיה השלילית הזו מתוכי..

היום יצאנו לאכול בחוץ, בסוף הם אכלו באיזה סינית לא כשרה (מיכלולה עובדת שם..

איזה מצחיק היה לפגוש אותה שם.. ) ואני הלכתי לקנות לי ג'בטה עם חביתת ירק

והאמת שהיה מבאס לאכול לבד..

מה שכן פגשתי שם את נעה מהפסקה פעילה, מסתבר שהיא עובדת בפניקס בקומה 8

באותו בניין שאני עובד..

אולי נלך לצהריים מתישהו..

ימים כאלה אני כלכך הייתי רוצה שתהיה מישהי אחת מיוחדת שאני אוכל לבוא אליה בסוף

היום.. לשבת יחד על הספה, לשים את הראש על הרגליים שלה, לעצום את העיניים,

בשקט..

וללכת לישון בהרגשה טובה..

מתי זה יקרה?

נ.ב:

ביום שבת 23 לאוקטובר..  אני מציין 8 שנים לבלוג..

פתאום נזכרתי..

וואו.. ארוך..