לרגל יום העצמאות שעבר עלינו לטובה וחבל שנגמר, נראה לי מתאים לקרוא למצב הנוכחי

בדירה.. מלחמת התשה..

או: מלחמתו העיקשת של הדייר החדש במקק הבלתי מעיך!

הכל התחיל באותו יום עת חזרתי לדירה וגיליתי מקק ענק נח במאונך על מסעד ספתי היפה

והחדשה..

קיבתי ניסתה לעשות חרקירי באופן עצמאי, ואני ניסיתי להישאר שפוי תוך כדי..

לא, אני לא מפחד מהם, אלא רק נגעל מהם בטירוף!

תבינו.. אני מחזיק בבעלותי דמיון מפותח במיוחד וכן בלתי נשלט תדיר..

בעבר היתי יודע מראש שאם אני ממשיך לראות סרטים שנפלתי עליהם בטעות בכבלים כגון אממ..

פרדי קרוגר למשל, אני מוותר על איזה 6 או 7 ארוחות הבאות..

אני פשוט מדמיין את הדברים הכי מגעילים בסרט יוצאים לי מהאוכל.. זה נורא.. :/

כבר יומיים שאני לא מסוגל לאכול קורנפלס מאותה סיבה.. (תשרף מקק ארור!)

בפעם הראשונה נלחמתי בו בעזרת מטאטא אבל הזבלול התחבא בתוך הספא וסרב לצאת על

אף מחאותי, אז פשוט פצחתי בשביתת נשק חד צדדית וישבתי בפית האוכל לצ'טט בלפ טופ.

אחרי כמה שנדמה כנצח (יענו כ10 דקות אני מעריך...) אני לפתע קולט בזוית העין גוש חום

זז לאיטו...

פזילה נוספת איששה את המידע ומוחי החל לחשוב בקדחתנות איך להיפטר מהמפגע..

(אני מתחיל להתגרד רק מהמחשבה ...)

בסוף תפסתי את הארגז קרטון ההוא והפכתי אותו על מיודענו ואת שניהם יחד העפתי למסדרון

במדרגות..

בבוקר היה שם רק המסדרון.. אבל אני ידעתי... זה לא נגמר.. הוא עוד שוב.

הוא אכן שב מאז...

ממתין לי בשקט כל פעם במקום חדש וכל פעם שאני מגלה אותו (כבר מתחילים להיגמר לו

המקומות שמפתיעים) זה כאילו נמלטת מ... יש להם מח?..  זעקה אדירה... "בו!"

היום למשל הוא המתין לי בשירותים על הגב מנענע ברגליו... יענו צוחק עלי!... זבל..

נמרוד אמר שלשים ריסוס לא עזר לו..

אז אני לא יודע מה באמת לעשות.. :/

יש הצעות??