לא באמת בא לי לכתוב

לא באמת בא לי כלום..

ריק

הכל ריק בפנים..

אני אפילו לא מרגיש.. אכזבה... משהו..

חודשיים וחצי נזרקו לפח הלילה.. ו.. אני לא מרגיש כלום..

הבעיה היא שגם לפני כן לא ברגשתי יותר מידי..

ויש בה הרבה.. חכמה.. משעשעת.. הומור.. גם כזה שחור.. רזה.. טעם לא רע בבגדים

מרצה באוניברסיטה הפתוחה ובאריאל וכולה בת 26..

אבל משהו שם לא עבד..

התחיל טוב.. אפילו מעולה..

דיברנו הרבה לפני שנפגשנו..

והדייט הראשון היה מאוד ספונטני..

נמל תל אביב

2 פיינטים של בן אנד ג'ריס וניל עוגיות אוראו (הכי טעים!!)

שמיכות פליז..

התלהבתי

אבל אז ההתלהבות נגמרה..  ותורם של רגשות כלשהם היה אמור להיכנס לתנועה..

אבל הם מעולם לא הגיעו..

הזמנתי אותה לדירה

הייתי אצלה..

הכנו ארוחת ערב והיה אחלה (על אף תקרית השערה..)

ראינו צ'אק יחד..

אין ספור אסמסים/שיחות טלפון/דייטים וק"מ רבים של נסיעות אחרי כן..

ואני ריק..

אולי זה סוג של קללה?

כי פגעתי במישהי בעבר? והיא לא סלחה לי?

ואני לא יודע איך ליצור איתה קשר אפילו לבקש סליחה..

ואולי זה קורה כך.. כי נפגעתי כלכך הרבה.. והלב לא מוכן להישבר שוב..

ויש מחסום כלכל עמוק..

כשאני אוהב מישהו אני מראה את זה..

והדברים האלה יוצאים ממני בקלות..

אבל אם אני מרגיש שאני מכריח את עצמי.. אז משהו לא בסדר..

אני כבר לא מתאהב כמו פעם..

עכשיו חנוכה.. וכל פעם שאני מדליק נרות אני מתפלל שהקב"ה יישלח לי מישהי

שאתאהב בה עד כלות.. והיא בי..

מישהי משורש נפשי..

משהו שרק לאחרונה הבנתי אותו.. ועד כמה זה חשוב..

אני רוצה לאהוב.. ולהיות נאהב.. ולהתחתן.. ולהביא ילדים.. בנים ובנות..

ולשמוח על כל צעד ושעל..

אבל היום..

היום אני ריק..

חלול..