לאחרונה החיים שלי מתנהלים בין הצפוי לבלתי צפוי עם יתרון בינוני

לבלתי צפוי והספונטני לגמרי...

ביומצמעות או יום הזכרון אורלי ואוריאל הודיעו בוואטסאפ שהם מתכוונים לעלות

לעיר הקודש בשישי בבוקר לבקר בקבר של הרב מרדכי אליהו זצ"ל..

התלהבתי - באותו רגע היחיד ש... - והודעתי שאני מצטרף בשמחה.

עברו כמה ימים..

מזג אויר התחלף לסוער לבערך יום וחצי ..

(מה שאגב העלה לי את המצב רוח פלאים.. אני כנראה באמת אוהב יותר

חורף מאשר קיץ.. )

ואז אור כתבה שאולי יבטלו בגלל שקר וגשום.. יענו סוג של התראת ביטול..

בחמישי בלילה היה שיעור גמרא חדש ולאחריו אימון מתיש במיוחד..

בערך אז אני מקבל הודעה מאור שלא נוסעים כי יש להם ארוע בשישי הבא

בעיר הקודש ולכן הם דוחים...

אחרי האימון החלטתי סופית שלא אכפת לי אני נוסע לבד!

מי יודע מה יהיה שבוע הבא, וחוצמיזה.. מה אני אסע איתם לארוע...

כמה דקות אחרי זה חככתי בדעתי את מי אני יכול אולי בכל זאת להזמין

וניסיתי את ליאורה..

היא הסכימה מהר וקבענו לרבע ל8 בבוקר... כייף :)

ב8 אני אוסף אותה כשבינתיים דקלה מסמסת לנו מה אנחנו עושים..

מיותר לציין שהצעתי גם לה ולחיים להצטרף אבל הם לא רצו.. אבל אז כשהיא שמעה

שאנחנו נוסעים ביקשה להצטרף, אז עשינו סיבוב דרך חולון ונסענו שלושתנו.

המזג אויר היה נפלא - זה כאילו הגשם ניקה את כל הג'יפה של החום המעיק מהשבועות

האחרונים - האויר נעים וקריר - שמיים כחולים עם קצת עננים לבנים קטני פה ושם

פסטורליה במיטבה :)

הגענו לשם מוקדם, חנינו בצל(!), לא היו הרבה אנשים להפתעתי, והקבר עצמו היה צמוד

לקבר של החיד"א זצ"ל (הרב חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל שהרב מרדכי אליהו זצ"ל טיפל

בקבורתו בארץ, על פי בקשתו של הרב יצחק ניסים שהיה הראשון לציון באותה עת) כלומר

באותו ביתן.

התפללנו שם - היה שקט - וזה עזר להתרכז בתפילה - הכנתי לי מראש רשימה של אנשים

לברך ולהתפלל עבורם.

משם נסענו לממילה לארוחת בוקר בגרג, ומשם לכותל.

היה ממש כייף, היו הרבה קטעים מצחיקים..

בכניסה לכותל יש עמדת בידוק, כשאת התיקים מעבירים במסוע שיקוף ואת החפצים הקטנים

מניחים בצד שמאל על דלפק ואז עוברים דרך המכשיר של איתור מתכות..

ירושלים - אז יש המון תיירים, ואז כשאחד מבוגר לפנינו בא לעבור - השומר אומר לו באנגלית

את התיק לשים במכונה, ואז הוא מתחיל להוריד מעליו גם פריטים אחרים וזה היה נראה כאילו

הוא בדרך להתפשט שם.. הם רגילים לזה מהבדיקות בשדה תעופה..

דקלה הבחינה בכך והתחילה לומר לו שאין צורך ושהוא יכול פשוט לעבור..

אחרי שהיא עוברת אחריו, השומר שואל אותה "תגידי את המדריכה שלו או סתם ממהרת?"

ואני וליאורה - "לא היא סתם ממהרת!".. חחח

בחזור קבעתי עם מור שנאסוף אותה מרמלה מהגן, בלילה היא סיפרה לי שהיא מתלבטת

אם להישאר אחרי הגן בשביל להשתתף בארוע פדיון הבן שהסייעת שלה הזמינה אותה, כי

איך תחזור… אז הצעתי שנאסוף אותה.

יצא שכך דקלה וליאורה פוגשות לראשונה את מור.. או יותר נכון פעם ראשונה שמישהו מחברי

פוגש את מור.

דקלה אמרה לי אח"כ שהיא באמת מהממת…

ביום ראשון בערב אחרי האימון יצאנו, שוב בספונטני לחלוטין, לסרט - NEED FOR SPEED..

מהפרומואים ומהרשמים שקיבלתי חשבתי שהוא לא משהו.. אבל האמת שהיה אחלה סרט..

אקשן, רכבים מהממים, פעלולים… מי צריך יותר? :)

ביום שני הייתי בים עם לירון, אחרי התקפת פתע/בליץ שעברתי בדירה ע"י לא פחות מ-6 מקקי

ענק שהחליטו לעשות לי גירוש… מלחמת ההתשה הסתיימה בנצחון מזהיר שלי… אבל היה מגעיל.

אז נסענו לים, חוף תופים.. היה אמור להיוןת שקט ונעים אבל מתסבר שפתחו את הקלרה…

כמה רעש.. פקקים.. ערסים ופרחות…

הבאתי טרמוס ותיונים וסוכר וכוסות ועוגיות.. היה נחמד.

זה היה הדייט הרביעי שלנו..

היא חמודה ואין הרבה שאני מצליח להגיע איתן לדייט קביעי האמת, אבל פשוט לא הטעם שלי..

גם לא הרגשתי משהו רומנטי ובחנתי את עצמי איך אני מרגיש כשאנחנו לא נפגשים והגעתי

למסקנה שזה לא זה :/

דיברתי איתה ביום רביעי בערב בעדינות.. אני לא אוהב את השיחות האלה, אבל אי אפשר להמשיך

להיפגש עם מישהי כשאתה יודע שזה לא זה מבחינתך.. זה לא לעניין לדעתי.

בחמישי יצאתי מוקדם מהעבודה, ב3,ו.. איזה כייף לצאת מוקדם.. תענוג :)

קבעתי עם מור בירושלים… היא כבר נסעה לשם מהבוקר..

הרשתה לעצמה לקנות מיליון דברים בידיעה שיש רכב… כבר חששתי שהיא תקנה שוב איזה 50

ארגזים כמו פעם קודמת .. חח זה היה יום משעשע :)

אז נפגשנו בעיר - ואמרתי לה שתחכה לי ואני אעזור לה אבל אב אני קולט אותה באמצע הרחוב

עוד רגע קורסת.. לא נורמאלית…

המשכנו לטייל קצת באזור, קניתי לי אוכל, נסענו לטחנת הרוח בימין משה… יש שם נוף מהמם..

ישבנו לאכול ולדבר.. סיפרה לי את כל קורותיה מהבוקר עם הגן והמפקחת ועוד כל מיני טיפוסים

וטיפוסות מעצבנים..

מהסיפורים שלה ושל אנה אני מגיע למסקנה שמשרד החינוך שלנו רקוב מהמסד עד הטפחיים.

בערב נסענו לבקר זוג חברים של אחיה שגרים בקטמונים ומשם נסענו לבקר את אנה וגיא.

יצא ממש טוב שנסענו לאנה, מור הפליאה בהצעות למתנות/ דברים שאפשר להכין לילדים

לקראת שבועות או סוף השנה ועולים גרושים… כי זה בערך התקציב שנשאר לאנה בגן.

קבענו שבשישי אני אאסוף אותה מהגן והיא תעביר לי מלא דברים שהיא לא צריכה ויכולים

להועיל לאנה.

בשישי תכננתי לקום מוקדם לשטוף את הדירה, לעשות כלים וכו…

בקושי הצלחתי לקום בבוקר.. אוף… שונא שזה קורה.. ועוד ביום שישי.

בסוף קמתי, התפללתי, התארגנתי ועפתי החוצא בדרך למור

העמסנו את הרכב ונסענו לפ"ת.. AKA עיר הרשע והפשע.. בייחוד לאחרונה.. ממש שיקגו.

חיפשנו לה נעליים.. דווקא מצאנו זוג ממש יפה.. אבל מסתבר שפעם קודמת הם עלו 250

ופתאום עכשיו 450… לא ברור..

המשכנו לקנות דברים אחרים לי ולאחותה..

אני אוהב לטייל איתה.. תמיד מוצאים דברים..

בין לבין המאמן שלי מנסה לקבוע איתי מחדש יום אימון וכששוב אני מספר לו שיש לי דייט

הוא כותב לי שאני צריך הכנסה נוספת.. ואולי לחייב את הבחורות לשלם..

צחקתי בקול

כתבתי לו שהלוואי - הייתי יכול להפסיק את העבודה הקבועה שלי.

ענה לי.. כן בטח.. ואם ממשיכים לדייטים נוספים תוציא לה כרטיסיה עם 10 ניקובים עם 10%

הנחה..

בידור.

שבת היתה תענוג..

בשישי בקושי הצלחתי להתרכז בלימוד וקריאה בזכות הצרחות עקב הנצחון המטורף של מכבי :)

מקווה שגם היום יתנו לנו סיבה טובה לחייך.

היום דקלה סיפרה לי שהבחורה ניסתה להבין דרך אמא של דקלה למה זה נגמר..

אני מרגיש לא נעים עכשיו … (כן אני יודע לא נעים מת מזמן… וזה לא אשמתי.. עדיין)

מה אני יכול לעשות…

להמשיך כי אולי משהו ישתנה?

היא לא משכה אותי.. וכשזה קורה לי זה מנטרל לי את כל השאר… בעייתי.

פיניתי לי למחר זמן לדייט, אבל עכשיו לפני כמה דקות סימסה לי שמצטערת אבל היא

מבטלת כי לא מתאים עניין הגיל ואחרי שיחה עם הרב…

איחלתי לה בהצלחה.

אסור להתייאש!