תופעה חדשה במחוזותינו לאחרונה.. או שאולי לא לאחרונה..

אולי בגלל המצב זה בולט יותר מאי פעם..

אמנים מצאו להם דרך "חדשה" לחזור אל מרכז הבמה והתודעה,

הרי ידוע  שכל פרסום הוא פרסום וגם פרסום רע הוא פרסום..

אז באים להם כל מיני אמנים ונותנים ראיונות תמימים לכאורה ובין לבין

מגניבים איזו אמירה פוליטית אמיצה.. בד"כ שמאלנית קיצונית..

כעת, כל שנותר הוא לשבת על הספה ולהמתין כמה דקות..

התגובות והטוקבקים הנזעמים הרי לא יאחרו לבוא..

אנחנו עם חם מזג בארץ לוהטת (תרתי משמע) .. 

לאחרונה אני בודק הרבה את YNET, להתעדכן על נפילות ופרסומים על המצב

ורק היום קפצו לי לעיניים 2 ידיעות כאלו.. 

למשל עינת ויצמן, שלא זוכר מתי שמעתי עליה משהו לאחרונה, 

מגדילה ומתלוננת שבגלל דעותיה הקיצוניות, שהיא לא מנסה לחפות עליהן,

נפגעה הקריירה שלה..

כן.. נורא אמין..

מדבריה ניתן היה לחשוב שרוב אמני ארצנו והתקשורת והמדיה הם אנשי ימין

מובהקים שלא סובלים דעות שנוטות שמאלה..

זה אמין בערך כמו הדולר האמריקאי שעליו כתוב "In God We Trust"

פחחח

השניה זו עוד אחת שזמן רב מידי לטעמה כנראה לא מצאה עצמה בעין הסערה

או הקונצנזוס - אורנה בנאי..

שבראיון "מקרי" פלטה שהיא אוהבת ערבים וכמה מסכנים העזתים...

והיא מתביישת שזה העם שלה..

אני משער שבקרוב יצוצו עוד כמה כתבות כאלה..

שלא נדע..

כאילו אין מספיק דברים מעצבנים שקורים.

שיחשבו מה שבא להן..

אבל יש זמנים שעדיף לשמור את מה שיש לך לאמר לעצמך, קצת טאקט

לא הזיק לאף אחד..

וגם אמפטיות.. כלפי העם שלך.. לא כלפי עם אחר..

אנשים סובלים/נהרגים פה שנים ארוכות מאוד מירי טילים רציף ללא תגובה אמיתית

של מדינתם שכל הזמן אומרים לה להתאפק.. להתאפק,

כאילו שמדינה אחרת היתה מוכנה לספוג דבר כזה.

אבל הן רוצות להתפרסם.. הן זקוקות לרעש הזה סביבם..

ולעזזל עם כולם.. 

אנחנו המדינה האחרונה שמישהו פה סותם למישהו את הפה, ועדיין אנשים

קמים ומתלוננים על סתימת פיות..

לא יאומן.

לעיתים קרובות מידי אני חש קבס לנוכח עומס הברברת והטקבקת והידיעות המטופשות

שאפילו הדיו מתבייש להיכתב עבורן..

חז"ל ניסו לקבע כלל שאומר:

"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"

הלוואי ואנשים היו מאמצים את הכלל הזה..

זה היה תורם רבות בכל תחום בארצנו הקטנה והיותר מידי חמה.

בשורות טובות.