לפעמים אני תוהה אם אני אי פעם אצליח להתגבר על ..

לא יודע איך לקרוא לזה..

צורך?

התנהגות מותנית?..

יש אנשים שמצליחים להשתחרר מאנשים אחרים בקלות..

אני לא

בייחוד כשזה מישהו שאני מאוד אוהב..

או מישהי שמתפתחים אצלי כלפיה רגשות :/

זה קל לי רק כשאני מראש לא באמת כלכך אוהב את הבנאדם,

או בשילוב עם התנהגות שמרחיקה אותי ממנו/ה..

אבל כשמישהו נכנס לי ללב..

אני לא יודע איך להוציא אותו משם..  

אני לא יודע איך לחסום את המחשבות שלי עליו/ה

אני לא יודע איך להפסיק לרצות לראות את הבנאדם הזה

כל הזמן.. 

ואחרי שפעם ידידה קרובה פתאום באה לי ביציאה שאני "חונק" 

זה בכלל עשה לי טראומה..

כלומר...

זו היתה תקופה שמכל החברה.. אנחנו היינו היחידים שזמינים אחד לשניה

ויצא שבילינו המון יחד..

אני בד"כ יודע להרגיש מתי אני לא רצוי, ושם זה לא הרגיש ככה..

והיוזמה לא היתה רק מצידי זה בטוח..

בגלל דברים שקרו לי אני משתדל להיות קשוב לאנשים סביבי 

כדי לא לעשות לאחרים מה שעשו לי..

ואז פתאום האמירה הזו.. תפסה אותי לא מוכן.. מופתע..

אולי זו היתה בחירת מילים לא טובה.. 

אבל זה היה מאוד פוגע..

ועכשיו עם כל בנאדם חדש אני מפחד שזה יקרה שוב, ואני לא אשים לב.

אני יודע שכל זה קשור למה שעבר עלי כשהייתי קטן..

עוד מהיסודי..

חוסר ביטחון שהצלחתי להתגבר עליו ברוב התחומים בחיי

אבל הוא עדיין מרים את ראשו.. ולפעמים הורס לי..

ומה עושים כשדווקא את האדם שאתה הכי רוצה לעניין.. אתה לא מצליח

וזה מעיק.. :/

כאילו כל הדברים הטובים שיוצאים ממני בד"כ.. נעלמים..

ואני לא מצליח למצוא את המילים

וזה מתסכל כלכך.