אחחח.... מישהו שכח קפה רד מאג בקפיטריה... טעות פטאלית... סופסוף לפתוח את

הבוקר עם קפה נורמאלי.. :)

(תחלס בד"כ זה קורה לי... עם הקפה שלי... אבל המנקה כבר יודעת אז היא שומרת לי

אותו בצד לפני שיחסלו לי אותו.. או שהיא באה ועושה כאילו היא מנקה ואז בשושו אומרת לי משו

כמו.. אני חושבת קפה שלך במטבח.. חחח..  סוג של מעופף סדרתי.. :)

אני חייב לשתף פה חווית מוצאי כיפור:

אחרי שדיקלה ייבשה אותי לפני שיצאנו לאכול, ("טוב עוד 5 דקות אני מוכנה...", בד"כ אני רגיל

ש5 דקות בזמן גבר = 30 דקות בזמן אישה אבל היא הפריזה לחלוטין עם 50 דקות!! 

הייתי על סף התעלפות.. ) אספתי אותה ונסענו.. עשיתי טעות שיפוטית ונסעתי דרך המרכז מסחרי

וכמובן 2 רכבים של כמה ערסים צעירים חוסמים את הכיכר... 

חיכיתי זמן סביר (שזה ממש לא ברור מאליו במקרה שלי - בטח לא כשאני רעב..) ואז כשכבר חיכו

מאחורי רכבים אחרים התחלתי לצפצף... 

הם כמובן הגיבו בצעקות והמהומים בהמיים (זה לא בקטע של סטיגמה זה ממש היה ככה) 

ואז..

אחד הערסים ניגש לחלון של דיק, תוך כדי ברכת גמר חתימה טובה... ברכתי אותו בחזרה..

"מה היה קורה אם הייתי יוצא מהרכב עם אקדח ויורה באישה שלך?? לא חבל?..."

אני ודיק מביטים אחד בשניה...

והוא בשלו: "זה האישה שלך.. מסכנה... לא אכפת לך שיירו בה??... מוצאי כיפור קצת

סבלנות"..

ואז הוא נכנס לרכב באיטיות מופגנת ולקח עוד איזה כמה רגעים עד שהתחיל לנסוע..

אם לא הייתי רעב ולא היה אכפת לי ללכלך את הרכב או שהיה לי איזה ג'יפ אימתני יש מצב

שהייתי פשוט דורס אותו וממשיך הלאה.. 

פשוט בזבוז חמצן.

לפני כיפור הייתי קצת בדיכאון... 

יום ראשון בלילה חיפשתי איזה פרק ספציפי בחברים שהתחשק לי לראות ואחרי שמצאתי אותו

התחשק לי עוד.. אז התחלתי להוריד פרקים בטורנט ובינתיים צפיתי באונליין..

בשני בבוקר.. עדיין לא התחשק לי לקום מהספה.. (מהנוחות האלה שכייף גם להרדם עליהם)

אז המשכתי ואמרתי לעצמי שעוד פרק אחד ואני קם..

ואז היה כבר 12..

החלטתי להבריז..

גם ככה אין לי מה לעשות..

וכן.. זה יעלה לי..

פאק איט..

המרתון הסתיים ביום שלישי באחת בצהריים בערך...

הספקתי כמעט חצי מעונה 2, כל עונה 3 ועונה 4, ותחילת עונה 5... 

כמה זה יוצא?

אממ...

רגע...

62 פרקים אני חושב.. 

היה כייף :)

(תזכורת לעצמי:.. להכין הרבה נשנושים... מגירת ההפתעות שלי חוסלה..)

כיפור עצמו עבר די בסדר.. כלומר מבחינת הצום והתפילות והכל..

אני בד"כ מגיע לנעילה מותש... 

אין אוויר..

אבל אז אני סוג של "מקבל" אנרגיות מחודשות..

הבית כנסת מפוצץ!!

כולם שרים יחד..

זה מאוד מיוחד!

פיניש מטורף :)

כל היום הייתי בבית כנסת... 

כאילו עבור מה לחזור הביתה??

לראות את המטבח או להריח אוכל ברחוב לא יעזור לפנטזיות

שלי על בשר מעופף סביבי..

אני כותב מכתב התפטרות

פעם ראשונה בחיי

כלומר... עבודות קודמות שעזבתי לא דרשו מכתב כזה..

נשאר רק לתאם את התאריך של היום האחרון כדי לסגור את המכתב ולהגיש.

יום חמישי קמתי רע.. פשוט לא הרגשתי שום אנרגיה לתפקד מעבר ללישון
גם המצב רוח לא היה משהו.. מצחיק.. כנראה שזה היה באויר..  כאילו התודעה
שלי ידעה לפני..
בדיעבד אני רואה סימנים שאם לא הייתי כלכך נאיבי אולי הייתי קולט אותם קודם
אבל גם אז אני לא בטוח שזה כבר היה עוזר או עדיין מאוחר מידי.
 
על מה אני מדבר?
ביום ראשון הגעתי לעבודה, נחוש לסגור נושאים שכבר שבועיים כמעט מחכים ,
והכל בגלל שהדוט נט במחשב התחרפן לי לגמרי.. להתקין להסיר שוב להתקין
למחוק להעתיק.. סיוט..
נכנסתי לרותם למשרד לעדכן אותו בשיחות האחרונות עם הלקוחות ומה נראה לי
שצריך לעשות.. הוא הנהן.. ואז ביקש ממני לסגור את הדלת ולשבת - זה אף פעם לא
סימן טוב..
 
אומנם בתור בנאדם שתמיד חושב על הוורסט קייס, כל פעם שעשיתי משהו לא טוב או
איזו שגיאה גדולה אמרתי לעצמי הינה זה בא, אבל דווקא עכשיו אחרי שקיבלתי את
המשרד החדש והרגשתי שאני מצליח לעשות דברים יותר טוב לא העלתי את זה על דל
דעתי..
 
"דרכינו נפרדות.."
"מה זאת אומרת??"
 
זאת אומרת שמפטרים אותך.. מפסיקים את עבודתך.. משחררים אותך.. נותנים לך כרטיס
עם כיוון אחד בלבד.. וכו..
הוא הסביר שבגלל שהוא קודם לתפקיד המנהל במחלקה הוא צריך מישהו שיוכל להביא
ולקחת פרוייקטים בעצמו ולרוץ איתם קדימה .. מישהו עם עמון נסיון וכו.. ולצערו הפער בין היכולות
שלי היום לבין מה שנדרש הוא גדול מידי.. והוא לא יכול להחזיק גם אותי פה.
יודע שהשקעתי המון..ללמוד ולעבוד..  אבל אין לו אפשרות אחרת.
 
הוא רצה להודיע לי את זה כבר יום חמישי.. אבל למזלי (?) הייתי חולה ונחסך ממני להגיע
לסופש עם ידיעה מרירה שכזו..
לא שלהגיע לראש השנה עם הידיעה הזו זה מרנין.. ככה מתנת חג על הדרך..
 
אמר לי שמבחינתו אני יכול ללכת הביתה ולחזור למחרת..
אבל מה אני אעשה בבית??
אשב וארחם על עצמי?
אבכה?
אראה טלויזיה?
אקרא ספר??
אתפס על הקירות מרוב תסכול?
לא נראה לי.. אז נשארתי במשרד והתחלתי לעבוד, תוך כדי המחשבות כבר מנקרות במח
 
האישה שאמורה לקבל עליה את התפקיד כבר היתה שם מיום ראשון בבוקר..
החלטתי להתחיל את החפיפה כבר ביום ראשון.. ישבנו אצלי במשרד..
אני לא יודע..
כנראה שהייתי די חריג בנוף של הקומה שלנו.. רווק צעיר בלי הרבה נסיון..
היא נשואה, מאוד נאה ומטופחת, רוסיה (בלי שמץ גזענות - הם אנשים נורא חכמים) וכנראה לא תגיע
בשעות הזויות כמוני (על אף שהייתי נותן את השעות שלי אם לא יותר ומשקיע המון) וחצי מהקומה
רוסים - אני חושב שכולם נשואים.. אפילו סיוון מזכירת המחלקה שצעירה ממני בשנתיים
נשואה.
 
לאט לאט זה חודר לי להכרה..
ואומנם אני מעדיף לא לזרז את זה..
אבל בעוד חודש וחצי, אלא אם אני אמצא עבודה בחברה, הכל ייגמר..
בעצם גם אם אמצא שם עבודה אחרת..
קשה לי להאמין שאני אפגוש שוב אי פעם בוס כמו רותם.. הוא קודם כל בנאדם..
יש לו המון סבלנות.. נותן גב וממש לא הטיפוס שיזרוק אותך לכלבים להתמודד לבד כמו
סיפורי אימה אחרים שאני שומע מחברים אחרים..
אפשר לדבר איתו..
יצא לנו לדבר לא פעם על כל מיני נושאים שלא קשורים לעבודה..
ולא רק הוא גם שאר האנשים.. סלאבה אינגה סיוון שוהם גאריק (שהתאכזב לשמוע שאני
עומד לעזוב, לא אמרתי לו ישירות אבל הוא ראה שאני יושב עם החדשה ושאל מי זו ואז פתאום

שאל אם אני עוזב, מסתבר שהוא התרגל לעבוד איתי ואיפשהו זה נתן לי קמצוץ הרגשה טובה)

רחל יבגני ואבי..
באמת כולם שם אנשים טובים
חומר אנושי שכייף להכיר ולהעביר איתו את היום בעבודה.
 
הבטחתי לעצמי שלא אכניס את עצמי לדיכאון או מרה שחורה בגלל זה..
ביקשתי מההורים שלא יגידו כלום כי ממש לא בא לי להתמודד עם שאלות ומבטי רחמים
במהלך החג,
אבל זה עצוב לי..
זה יחסר לי..
אני משער שהסיבה העיקרית היא בגלל ... בגלל שזו פעם ראשונה שאני עוזב מקום שלא מרצוני
עוזב מקום שאני לא מרגיש בו אפילו קרוב למיצוי...
 
לא נחמד לקבל בומבה כזו לפני ראש השנה ויום כיפור אבל זה כנראה איתות שהפרזתי עם הטעויות
לאחרונה (לא כל דבר אני מספר פה.. אבל אני יודע שזה זה..)
סוג של תיקון או אזהרה משמים.. מהקב"ה..
התעלמתי מכל האיתותים האחרים..
 
שוב להתעסק עם קורות חיים, שוב לחשוש לפני ראיונות..

לאט לאט עולים לי דברים שעלולים להעלם או שכבר אני צריך להפסיק כי העתיד עדיין לא מספיק ברור
כמו חיפוש דירה למשל..  או המכון כושר או הרכב..

מה שכן.. בגלל שזה חגים.. הוא נתן לי חודש וחצי.. עד סוף אוקטובר..

היום בערב נסעתי לנמל יפו - להאנגר של קבוצת שורשים - אנשים שדואגים להכין המוון חבילות

מזון וסיוע לנזקקים ומשפחות חד הוריות או הרוסות מתל אביב.

אני אוהב את הדברים האלה.. ממש ממש אוהב.. לתת מעצמך לאחרים..

זה גם נתן לי איזה כמה שעות של שקט בראש מכל המחשבות הנוגות!

בחודש האחרון נוספו לי לרשימה עוד שלוש משפחות שאני משתדל להביא להן אוכל בימי שישי

ועוד שאר חבילות סיוע ממקור אנונימי.

קשה.. קשה לראות זקנים או ניצולי שואה או סתם אנשים שפשוט עומדים בשמש הקופחת כדי

לקבל בסה"כ קצת אוכל וכמה מוצרים..

והשנה יש יותר משנה שעברה..

פעם ראשונה שנתקלתי בקמפיין היה במוצש"ק באייר קפה בקרית התעופה.
זה התחיל בצורה שמאוד משכה אותי לראות אם זה שוב איזה קמפיין לעוד
תכנית ריאלטי כלשהי או משהו עם טוויסט מיוחד..
בהתחלה הייתי בטוח שזה מעין פרומו לתכנית שמדברת על בנינו שיצאו לחול

לטיולים ואבדו..

ואז הגיע הפאנץ' שדי הפתיע אותי האמת.. לא ציפיתי לזה.
אותו רגע לא חשבתי על המתנגדים לדבר (כמו כל דבר בעם שלנו.. תמיד יש
מתנגדים..  דווקא אם אין צריך להתחיל לדאוג..) .. למען האמת לא ממש המשכתי להקדיש
לזה יותר מידי מחשבה..
בכל זאת.. חגגנו יומולדת.
 
היום, ספי שקד (פרסומאי מצליח ומוכר מאוד) פרסם מאמר דיעה בYNET על הנושא.. אך
קודם, גילוי נאות: האדון נשוי ללא יהודיה/גויה/רומניה ממוצא גרמני..
אני מניח שגילוי נאות זה לא מותיר כאן המון מקום לתמרון.
 
הוא כמובן היה נגד הקמפיין, קרא לו גזעני ואף הגדיל להשוות אותו לשואה!
 
אדון ספי היקר כנראה לא יקרא את זה, (אלא אם כן הוא יפנה יום שלם לקריאת הטוקבאקים)
אבל איך אומרים?.. פעם פרסומאי תמיד פרסומאי.
דמגוגיה/ספינולוגיה באה לו בקלות כמו למרוח גבינת שמנת על לחם קל.. ואכן ישר קפצו שם תגובות
מתלהמות שכנראה לא הושקעה בהן חשיבה יתרה מעצם טבען, שקראו להפגנות, ביטול הקמפיין
הגזעני וכמה שאנחנו עם גזען והכל באשמת החרדים ומנהיגי הרבנות הראשית וכו וכו.
 
קודם כל בנוגע לשואה,
מי שיקרא את דבריו הנלוזים, עוד יחשוב שמי שעמד לפני שנים בפני השמדה טוטאלית היו דווקא
העם הגרמני שניסה להגן על עצמו מהדורסנות של העם היהודי..
אמרתי את זה פה פעם, ואני אגיד את זה שוב.. כי כנראה יש אנשים דוגמאת שקד שצריך להזכיר
להם את זה:
מה שהיתה שם זו תכנית מדוקדקת להשמיד עם שלם על לא עוול בכפו רק בגלל שהוא הצליח
איפה ששאר הגרמנים ממעמד הביניים לא הצליחו ובגלל שתמיד קל להפיל הכל על היהודים

השילוב המנצח הזה הביא לצונאמי של נאציזם אכזרי וכמעט להצלחתה של התכנית.
 
מה שהקמפיין הזה בא להודיע, ואולי יכלו לחשוב על דרך אלגנטית יותר להסביר את זה, הוא
שיהודי שמתחתן עם לא יהודיה - הילדים שלו לא יהודים... נקודה!

ואם יהודיה מתחתנת עם לא יהודי אז אולי הילדים יהודים אבל רוב הסיכויים שלא יגודלו על

המסורת היהודית אלא כילדים אירופאיים לכל דבר ללא שום קשר ליהדות המקרית שבהם.
אצל הערבים הלאום נקבע ע"י הגבר אצלנו ע"י האישה..
אז למזלך הכרת אישה שאוהבת את הארץ ואת העם שלך ומסכימה לגור כאן.. לא כולן כאלה..
אבל עצם החיבה הזו שלה אלינו ועצם המגורים שלה פה והמיסים שהיא משלמת לא הופכים אותה

או את ילדיה ליהודים.
 
אז כן.. מבחינת המסורת היהודית אתה אבוד.
והאמת כנראה כואבת..
כי אחרת הוא לא היה בא עם המאמר הזה שמנגן על מיתרים כואבים רק כדי לעשות קצת רעש.
 
אתה רוצה לרקוד על שתי חותונות/לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה אבל מה לעשות שאי
אפשר..
נראה אותך מבקש אזרחות במדינה X ועדיין משאיר לעצמך אזרחות במדינה Y.. עם דרכון והכל
.. אולי לספורטאים זה עוד איכשהו עובד כי הסדירו את זה כדי שלא יהיו כביכול "זרים" אבל זהו.
 
לאנשים נוח לקרוא לעצמם ולמדינת ישראל גזענית..  תקראו לזה איך שתרצו..
אבל הקמפיין צודק!
 
מה שכן, הוא לא פותר את הבעיה שגדל פה דור (או אפילו דור שני) של אנשים שאין להם שום
הרגשת קשר פנימי כלשהו למסורת שלהם ולאומה שלהם.. להפך הם רק רוצים להיות כמו כל העמים
האחרים..
אנחנו, בעקבות הגלות של 2000 שנה איבדנו את היכולת הלאומית שלנו או את היכולת לגאווה לאומית
ולהרגשת "יחידה" ולהרגשה של קשר לאדמה שלנו,

בניגוד לכל עם אחר או אומה אחרת וזה בעצם שורש הבעיה שלנו עם עצמנו.

(למשל הגרמנים והצרפתים שניהלו מלחמות עקרות ומטורפות על פיסת אדמה קטנה ולא הסכימו לוותר

אבל מצפים מאיתנו שנוותר על חצי מדינה ועל חצי בירתנו ככה בשביל הכייף)
 
בגלל זה יש פה אנשים שמוכנים לוותר על חצי מדינה בשביל שלום הזוי עם אנשים ששונאים אותנו..
בגלל זה יש פה אנשים שחושבים שאם הם יתחתנו עם גויה ויחיו בארץ זה מספיק יהודי בשבילם..
בגלל זה יש פה אנשים שיחבקו בשמחה מחבלים לשעבר ובהווה אבל יבחרו לשנוא את השכן הדתי..

(הדתי לא החרדי... שלא תגידו שאני מבקש משהו מוגזם..)
בגלל זה יש עוד הרבה בעיות אחרות..
 
בשורה התחתונה:
זה שמבקשים מאיתנו להתחתן עם יהודי/ה לאו דווקא אומר שאנחנו גזענים והגויים נחותים מאיתנו
אלא שאנחנו פשוט רוצים לשמר את עצמנו..
לשמר לעצמנו פינה אחת קטנה בכל העולם הזה שהיא רק שלנו..
תעשו מה שאתם רוצים - אבל חובה להבין שלמעשים יש תוצאות.