נתחיל מזה שאני ממש שונא חברות שעל מנת להגיע למוקדן (רק בשביל שהוא יעביר אותך למוקדן

אחר ואז ינתקו אותך.. בטעות כמובן.. אבל זה כבר סיפור אחר) צריך לעבור תפריט באורך

הגלות..

היום ניסיתי אינספור פעמים להגיע למוקדן במוקד 199 כדי לברר חיוב ח-ן טלפון (שאגב חויב 

בלי שהחשבון עצמו בכלל טרח להגיע..) ואחרי שעברתי את כל התפריט התבקשתי הקיש

מספר חשבון.. סבבה... 

מקיש מספר חשבון ואז סולמית... 

רק כדי לקבל את המענה הבא: (בערך~)

"להזכירכם על פי חוק ללא הפרטים שנתבקשתם להקיש לא נוכל לתת לכם מידע על החשבון

נא להקיש מספר חשבון ולאחר מכן סולמית.."

אוקי... הקשתי שוב.. 

רק כדי לקבל את האותו מענה!

וחוזר חלילה איזה 700 פעם!!

WTF?!?!

עוד בבוקר שלחתי להם מייל והודעה דרך האתר שאני לא מצליח להגיע אליהם ומבקש שיחזרו

אלי כדי לברר דברים בחשבון...

אני מניח שמיותר לציין שזה לא ממש עושה עליהם רושם.. ביצ'ז!

עדכון:

חזרה אלי מוקדנית.. לפני כמה דקות.. 

מעכשיו חשבונית למייל - נוותר על פירוט שיחות גם ככה בקושי יש.. 

כבר דיברתי על זה עם דפי, ועוד 2.. אבל .. זה לא עוזב אותי.. זה פשוט.. מבאס..
אולי אפילו מדכא..
 
בהתחלה אמרו שכולם עוברים,
אח"כ אנה פוטרה וארז עזב והם אמרו שלא רוצים את מאיה כי בהריון,
עכשיו..
כנראה שגם מאיר לא מתכוון להצטרף כי היום ראיתי אותו מחפש עבודה באותו
אתר שבו מצאתי את העבודה באדוונטק,
וגם הראשי צוותים, יוני, עומר ועדי..
תחלס צודקים, כי מבחינתם לחזור להיות מפתחים זה ללכת אחורה.. פשוט לא מתאים.
בחברת הלקוח החליטו שהקונספט של ראשי צוותים ומפתחים ךא מתאים להם..
יותר מידי הנהלה.. אהה.. כן.. זה מה שמעכב את הפרויקט.. ברור.
 
שאלתי את עדי היום, אם היא מתכוונת להמשיך ואמרה שכנראה שלא.. לא. :(
מכולם, היא הכי תחסר לי..
היא כלכך חיובית, צוחקת המון, צחוק מתגלגל כזה, כייפית.. לא טריוויאלית.. צינית
היא נורא הזכירה לי את רותם, ועוד לפני שהיא הפכה לראש צוות שלי אהבתי לעבוד איתה.

מסוג האנשים שרק להסתכל עליהם לכמה דקות וכבר אתה מחייך.. (ולחשוב שפעם

גם אני הייתי כזה.. מתי איבדתי את זה?.. )
 
אז כרגע זה אני, מוטי ואהרון כמנהל פרויקט.. ואולי גם מאיה שאהרון רוצה שתעשה
כמה דברים לפני שהיא סופית יוצאת לחופשת לידה.
 
אצלי, האנשים זה מה שחשוב, ולכן, אם היינו עוברים כולם כמו שחשבתי שיקרה, אז וואלה
לא היה אכפת לי, אבל מיום ליום זה רק הלך והתברר כמשהו שלא יקרה.
 
זו לא חברת הייטק, לא משנה שיש שם אנשים צעירים, או יותר נכון בעיקר בחורות צעירות,
(שתחלס אין או לא יהיה לנו ממש קשר איתן...) וזה פשוט לא מה שאני מחפש לעצמי, זה
כמו לחזור לישראכרט.. (לא שסבלתי שם אבל עברתי את השלב הזה).
 
בנוסף, כל האוירה שם זה שאנחנו אשמים שהפרויקט לא עומד בזמנים ובציפיות שלהם,
שזה כלכך לא נכון!
ההתנהלות שלהם תרמה לא פחות למה שקורה, חוסר החלטיות, חוסר עקביות, (או עקביות
בחוסר ההחלטיות..), ואם להסתמך על מפגש עם אחד ועל התאורים של עדי אחרי כל פגישה
שם, לא "מבריקים במיוחד"..
 
אנשי הQA טוענים שהמערכת במצב קטסטרופלי, ואם נחבר את זה לאותה ישיבה שבא
היא (המנהלת החדשה שהם הביאו) דיברה על חוסר אמון של אנשי הלקוח, והיום כשאהרון
בחוסר שביעות רצון מופגנת מתאר כאילו היא מתייחסת אלינו כמו קבוצת מפגרים עם השאלות
הלא רציניות שלה (משו בסגנון: נניח שיש גננת ותיקה ויש בעיות בגן עם כמה ילדים, אז
המפקח החדש שואל אותה בישיבה:"ניסית אולי לדבר איתם? או אולי להעמיד אותם בפינה?")
וזה שאמור לנהל את ההתאמות של ה-DB פתאום נזכר , אחרי שנתיים, לבדוק את הDB
ולהפליץ טענה שהוא לא בנוי טוב... (נו באמת..)
ניתן לקבל מבט מספק על הלך הרוחות.. ועל מה שמצפה לנו שם.
 
היום היתה לי פגישה עם סמנכ"ל הפיתוח שם..
דיבר על זה שהם רוצים קודם כל לסיים פיתוח ולעלות לאויר כמה שיותר מהר ואז להמשיך
בפיתוח המערכת הלאה, אבל קוגם הכי חשוב להם לעלות לאויר, תוך 11 חודש, ואם
זה יקרה קודם, נניח חודשיים קודם אז זרק מספר של 25 אלף דקל בונוס לכל מפתח ואם
פחות מזה נניח שבועיים אז 5K.. והוא כמובן יעלה את זה בכתב..
טוב ויפה אבל עם התנהלות כזו כמו שזה נראה אין מצב לסיים את זה קודם..
(רבאק איך אני אמור להמשיך לפתח אם הDB לא טוב לטענת ה"מומחים יודעי דבר" שלהם)
איך אומרים?.. עם כוונות טובות לא קונים במכולת..
 
לא יודע.. זה פשוט לא נראה לי..
הבעיה שכמו שזה נראה כרגע אין בחברה שלי משהו אחר למקרה ואני אבחר לא לעבור,
ואני אצטרך לחפש עבודה.. שוב.. תוך פחות משנה.. זה דפוק!! פאקינג כלכך לא מה
שאני צריך עכשיו!!
אני בכל מקרה חייב להשלים שנה, אז אני חושב פשוט לבוא לשם.. לראות איך הדברים
מתנהלים, במקביל לחפש עבודה, ובמקביל לזה לנסות לברר אם כן יש אפשרות לעבור למשהו
אחר באדוונטק..
 
שורה תחתונה.. גם אם אני נשאר בפרויקט, זה פשוט כבר לא יהיה כייף.. אנשים שם נראים
לי בוקים, ואני מודה שלקח לי לא מעט זמן להתרגל לעבודה/צורת העבודה באדוונטק, (כנראה
כפועל יוצא של הטראומה הקטנה של עזיבת מטריקס) אבל עד שהתרגלתי פתאום מגיע הבלאגן
הזה..
ו.. זה נשמע פלצני.. אבל עדי באמת באמת תחסר לי.. גם בתור בנאדם מגניב שנותן לך הרגשה
קלילה, אוורירית.. (אין לי מילה אחרת חח :) וגם בתור ר"צ שנהנתי מאוד לעבוד איתה.
אני זוכר שהיא עשתה איתי אז את השיחה ואמרתי לה שאני ממש שמח שהיא הר"צ שלי וממש
נח לי איתה.
 
היום בצהריים הלכנו, כמו שזה נראה, בפעם האחרונה לאכול ביחד, אומנם בלי יוני שנמצא בהודו
ומוטי שחולה כבר שלושה ימים, אבל עדיין.. אהבתי את זה שיחסית היינו הולכים הרבה לאכול
בחוץ, או לקנות יחד אוכל בחוץ כשלא מביאים מהבית ואוכלים יחד בחדר אוכל..
כל זה לא יהיה יותר, כי אין שם איפה לאכול בחוץ, (כן יש סודוך.. אבל רבאק.. זה לא ארוחת
צהריים.. זה נישנוש..) והמקום הכי קרוב זה קניון גבעתיים..
כאן בר"ג, יש המון מקומות יחסית והכל כשר כי זה מרחק יריקה ממבני ברק.
 
כל העסק הזה מטריד אותי נורא כבר כמה ימים בצורה לא בריאה.. (אתמול פתאום באמצע היום
צשום מקום דקירות בחזרה בחלק העליון בצד ימין.. וזה קרה לי גם שבוע שעבר בלילה..
רבאק מה קורה איתי לעזזל!! לכל הרוחות..)

שלא להזכיר את החלומות שלי שקיבלו לאחרונה תפנית שלילית.. מוזרים ברמות שפשוט

אי אפשר לתאר..  תארו לעצמכם שבתוך החלום אני שואל את עצמי וואט דה פאק?!!?
 
מהיום שהם הודיעו את זה הצלחתי לא לחשוב על זה יותר מידי (שוב, ביחוד כי אמרו שכולם
עוברים..) אבל בשבוע האחרון זה כמעט לא יורד לי מהראש וביומיים האחרונים זה מלחיץ אותי
כמו שמזמן משהו לא הלחיץ אותי.
אני מנסה לומר לעצמי שוב, כמו לפני שנה, דלת נסגרת דלת נפתחת, או שרבי עקיבא אומר:
"כל דרחמנא עביד לטב עביד" - הכל לטובה..  אז זה הצליח, אני ממש מקווה שגם הפעם.
 
אני גם מקווה שאני אצליח לנצל את החופש הזה, כי נראה לי שאחריו לא יהיה לי יותר
מידי כייף בחיים..
במקום לחפש דירה לחפש שוב פעם עבודה.. סעמק!
 
אני הולך לראות צ'אק, פרק ראשון עונה 4.

האם זה הגיוני לחשוב או לחשוד שעקב היותי בן מזל תאומים נידונתי לחוות

כל חוויה פעמיים??

בייחוד את אלו שאני לא הייתי רוצה לחוות אפילו פעם אחת??..

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בעבודה, הפסקתי כי אהרון ביקש ממני לעזור לו עם העברת ה-TFS

ואח"כ כבר לא יצא לי לחזור לזה..

בכל אופן,

אני קצת לחוץ בכל מה שקורה עם הפרויקט הזה שלנו..

אנה פוטרה, כי לא עובדת מספיק מהר והיא כבר עובדת בחברה הזו שלוש שנים,

ארז עזב כי מצא עבודה יותר טובה ,לדברי מוטי הציעו לו בסביבות ה18 אלף..

עדי ומאיה בהריון..

הלקוח לא מרוצה מאיך שהפרויקט מתנהל, אי עמידה בזמנים וכו..

מצחיק שחלק לא מבוטל מזה נגרם בגלל ההתנהלות שלהם, (חוסר החלטיות, אפיון שמנוהל הפוך ועוד)

אבל זה לא חדש שהגמל אינו רואה את הדבשת שלו.

הם החליטו להביא מנהלת פרויקט משלהם שתחליף את גיא, ובפגישה שעשינו איתה לפני שבועיים או

יותר,היא אמרה בין היתר שהיא מקווה שנצליח להתגבר על מצב חוסר האמון שנוצר.. ויד ימינה חזרה

על זה.. ואז היא ניסתה לתקן שזה לא בדיוק חוסר אמון וכו..

כבר אמרת .. מאוחר מידי לנסות לבטל עכשיו ..

אז חשבתי שאנחנו עוברים יחד מפתחים וראשי צוותים ויצטרפו אלינו עוד מפתחים כדי שנוכל להאיץ

את קצב העבודה, וביום חמישי האחרון אהרון הודיע שלכל אחד מאיתנו תהיה פגיש עם סמנכ"ל פיתוח

של הלקוח כדי לדבר על בונוסים וכו, כי הם רוצים שכעת הדברים ירוצו מהר.. (פחח מעניין איפה

הייתם עדכשיו..), אבל היום יצא שאני ואהרון אכלנו צהריים לבד בחדר אוכל (כלומר בלי כל הג'מעה..),

ואז אני שומע ממנו שלא בטוח שכולם יעברו.. ויצא לי הרושם שבמקום שיחות על בונוס אנחנו עומדים

בפני שיחות עבודה / יחסינו לאן..

מסתבר שהם לא "מאמינים" בשיטה הזו של צוות מפתחים וראש צוות, רוצים שיבואו מפתחים חזקים

ויסדרו לעצמם את העבודה על המודול שיקבלו - כלומר גם ראשי הצוותים יקבלו מודולים ויפתחו..

אבל בנאדם עובד בשביל להתקדם, לא הפוך.. אז זה די מובן אם לא ירצו לעבור לשם ולעבוד ככה,

גם אם יציאו להם בונוסים עצומים.

בכל הכנות, אני אומנם עם כמעט שלוש שנות נסיון, אבל עדיין לא מרגיש שאני יכול לתכנן מודול שלם

כמו שעדי או יוני או אהרון או עומר עושים..

כששאלתי את אהרון, היפוטטית, מה קורה אם אני לא עובר, אז ענה שאו שימצאו לי משהו בחברה

(שזה כבר נראה לי קלוש) או מחפשים בחוץ... יענו זה לא המקום היחיד לעבודה..

נהדר, בדיוק מה שחזר לי בחיים לחפש עבודה בחגים.. או בכלל..

החברה של הלקוח עשתה מסיבת סוף הקיץ בחוף מכמורת, ובאמת היה נחמד, שתיה, בירות, אוכל

וים.. והיתה גם אחת שהרקידה ועשתה שמח וחשבה שהיא עינת שרוף, (אבל רק השרוף..)

ואז היו ריקודים.. וזה פתאום הרגיש כמו סוג של ח'אפלה או חתונה ..

אנשים אפילו הביאו בגד ים..

שבוע שעבר ראיתי עם אנה את הסרט נערה עם קעקוע דרקון - סרט טוב, חזק מאוד, אבל היו שם

קטעים נורא נורא קשים לצפיה ואכזריים שלדעתי לא היו ממש מחוייבי המציאות.

זה הזכיר לי נורא את הספר של דודו בוסי שקניתי בזמנו ותואר שם קטע מזעזע נורא בפרוטרוט..

עד לאותו רגע הספר היה אחלה.. אחריו זה כבר הפך להדרדרות מתמדת.

לגרום לגיבור של לסבול ולהראות את זה או לתאר את זה ביותר מידי פירוט לא הופך אותך ליוצר

טוב יותר.

טוב, אני נורא עייף..

נפרוש מוקדם הלילה..

משלי פרק כד' פסוק ו' - פסוק מפורסם וכנראה גם המוטו של חברת מכוני
הכושר הולמס פלייס.

(או שזה סתם תלוי להם בגדול במשרד..)
 
לאחר כשנה ושבעה חודשים בהם הייתי מנוי מרוצה במכון הכושר שלהם בהרצליה
ועקב עזיבת מקום עבודתי נאלצתי להודיע להם שאני רוצה להפסיק את המנוי.
 
בתחילת השנה השניה התנתי את זה בכך שאוכל לבטל מתי שארצה (ולא, ממש ללא
תכננתי שאצטרך להשתמש בתנאי הזה..) ובין היתר גם קיבלתי שבועיים נוספים
שאח"כ הוכפלו לחודש חינם.
 
התקשרתי אליהם לפני יותר משבועיים כדי לשאול מתי להודיע להם על ביטול מנוי, כי
עדיין לא הייתי בטוח שאני רוצה לבטל, והפקידה ענתה שעדיף כמה שיותר מהר..
תזכרו את הניסוח הזה..
שבוע אחרי שדיברתי איתה התקשרתי שוב, ב18 לחודש, שבועיים לפני סוף המנוי
ו10 ימי עבודה מלאים למקרה שיזדקקו לכך בחברת האשראי, להודיע שאני מעוניין
לבטל, התבקשתי לשלוח פקס ואכן עשיתי זאת תוך שאני מציין שאני נאלץ לבטל כי
אני עוזב את מקום העבודה, וכן שהייתי מאוד מרוצה מהמנוי עד כה.
 
חיכיתי עד הערב לשיחת טלפון שתודיע לי שהעניין סודר או לפחות לנסיון לשכנע
להמשיך אולי בין היתר, אבל השיחה לא הגיע.. התעלמות מוחלטת..
אז התקשרתי בעצמי רק כדי לשמוע שהבחורה שמטפלת, ויש רק אחת, היא הסגנית
והיא חולה אבל תהיה מחר ותחזור אלי.. אוקי תודה.
 
למחרת?.. היתי נורא רוצה לומר שהסגנית התקשרה אלי אבל לא.. ושוב התקשרתי
לקראת סוף היום כדי שמישהי תודיע לי שהסגנית כבר יצאה ומאוד מוזר שהיא לא
יצרה איתי קשר אבל ישאירו לה פתק שתתקשר אלי.
 
בא לי לעשות קופי פייסט מהפיסקה הקודמת כי למחרת הדבר חזר על עצמו, שוב

נאלצתי להתקשר אליהם, אבל הצלחתי לשמור על איפוק באופן מפתיע..
 
יום רביעי סופסוף התקשרה אלי גברת פביאנה הסגנית.. איזה יופי.
בהתחלה היתה שיחה נחמדה ואז שאלתי.. אוקי אז מה עכשיו?
ואז נענתי שהם יחייבו אותי על חודש נוסף וזהו..
אממ...
סליחה!?
את מדברת על נובמבר??
 
"כן.. אוקטובר כבר נגמר וחוצמיזה הייתה צריך להודיע חודש מראש."
פה איבדתי את זה..
אני לא זוכר לאיזה דציבלים הגעתי בהמשך אבל זה לא היה סימפטי..
היא טענה בתוקף שככה היה תמיד.. ואז בעצם שזה התחיל רק השנה ואני אמרתי שנכון
זה התחיל השנה אבל אף אחד לא אמר לי או הדגיש לי במפורש שצריך חודש מראש!
היא כמובן אמרה שהייתי צריך לשים לב בחוזה..
בסוף התברר לי מההעתק שלי שהוסיפו את זה בכתב וכנראה לא שמתי לב.. טעות שלי,
אבל באמת שאף אחד לא הדגיש לי את זה, בטח לא הבחורה האחרונה שדיברתי איתה.
 
אח"כ ניסתה לטעון שצריך לפחות שבועיים מראש בשביל חב' האשראי..
אמרתי לה " מותק!.. עבדתי 3 שנים בחב' אשראי.. אני יודע בדיוק כמה זמן צריך ואם את
אומרת שבועיים - אני שלחתי לכם פקס יום ראשון בבוקר!
כמובן שהיא מעולם לא ראתה או קיבלה אותו.. כמה נוח.
 
בסוף הציעה שאולי יש חבר שאני יכול להעביר אליו... אמרתי נו בסדר זה גם רעיון..
אז דיברתי עם אסף שעובד איתי והמנוי שלו נגמר בדיוק באוקטובר.. יצא טוב חשבתי
לעצמי.
 
למחרת קפצנו לשם בערב, אמרתי שאני רוצה להעביר את המנוי..
"אתה יודע שזה 400 שקל דמי העברה כן?..."
אני: (וואט דה פאק?!) "סליחה??! 400 מה?!  את צוחקת עלי?? זה יותר ממה שעולה לי
חודש מנוי!! (וזה נחשב סניף אקסלוסיבי שלהם בהרצליה.)
ביקשתי שתתקשר מיידית לבוסית שלה.. אני ממש לא מוכן לזה..
התקשרה לבוסית שאמרה לה לוותר לי על זה.. סבבה..
 
לרגע, רק לרגע.. דרכי אל החופש נראתה סלולה.. סוג של פאטה מורגנה..
(ממש כמו בסרט של ברוס ויליס מת לחיות 2 על המטוס,
כשדמות א' אומרת: "פרידום אט לאסט!"  ואז ברוס מרביץ אגרוף עצבני ואומר :"נוט יט!")
 
"אוי מצטערת... אבל חבר שלך מנוי פה"...
אני:" אז...?.. המנוי שלו נגמר עכשיו אני מעביר לו את נובמבר.."
היא:" צריך להיות חצי שנה ללא מנוי או חודש כדי להעביר..."
 
פה כבר נגמר לי האויר..
הקו שלהם ברור..
זה לקוח.. תתייחס אליו כמה שיותר יפה.. תציע לו מבצעים.. וכו וכו..
הלקוח רוצה לעזוב?.. הלקוח בטוח בזה?..
טוב.. נוריד את הכפפות.. תשגע את הלקוח.. תתעלל בו.. תתעמר בו.. תשתמש בכל מיני
חוקי אינקוויזיציה .. בסוף הוא יבין...  מנוי אצלנו זה חתונה קטולית.. רק המוות משחרר אותך.
 
(וגם בזה אני לא בטוח..  עוד לא קראתי את כל האותיות הקטנות)