המממ...

איך מתחילים פוסט כזה?

לא יודע..

טוב אני אתחיל מהאירועים האחרונים..

אז.. 

התחתנתי! :)

קולולו!!

(לפני כמעט שבועיים.. יום הבחירות.. סימלי משהו.. 

כל פעם ששאלו אותי מה אני בוחר עניתי שאת הבחירה שלי אני כבר עשיתי)

עם אשת חלומותי.. 

לקח המון זמן..

יותר מ11 שנים של חיפוש אני חושב..

כמות בלתי נתפסת של דייטים ובחורות..

והינה הברכה תפסה אותי.

צודק רבי נחמן.. אין יאוש בעולם כלל!

רק כשאתה מגיע ליעד אתה מבין שכל הדרך הזו שעשית לא היתה לחינם

והקב"ה מביא אותך לשם כשאתה מוכן וכל הכלים בידייך.. 

רק לא לשכוח את כל מה שלמדת בדרך, 

לזכור שזו רק ההתחלה ועכשיו יש לפניך עוד הרבה עבודה..

הרבה טועים לחשוב שאחרי שהתחתנו זהו אפשר להפסיק להתאמץ..

זה הפוך.. דרך ארוכה לפנינו.. ואני שמח שהיא השותפה שלי למסע החדש,

ומפה צריך לעלות מעלה מעלה לשיאים חדשים.

כשנפגשו הורינו לראשונה, אמא ספרה שאבא חיזר אחריה במשך שנתיים תמימות

כשכל התקופה הזו היא קוראת לו ידיד.. עד שבסוף זה קרה..

ופתאום תפסנו שאצלנו זה היה בדיוק אותו דבר.. רק קצת פחות זמן..

והיא שווה בעיני כל רגע.

אנשים בעבודה אמרו לי שאני זורח.. כמו נשים בהריון.. חח

ומישהי אחת אמרה שזה נראה כאילו משא אדיר ניטל מכתפי.. ואני נראה רגוע ושלו.

לפעמים אני מתקשה להאמין שזה כבר מאחורי

החתונה (שעברה לי כלכך מהר!.. וואו... יש אנשים שאילולא התמונות לא הייתי יודע שבכלל באו)

שבת חתן

שבע ברכות

שבת שניה יחד אצל אחותה בצפון

ועכשיו חזרה לעבודה..

שגרה חדשה ומבורכת.

אני אוהב את האישה שלי

יקרה לי מכל

אשת חיל אמיתית.

מאחל לכל מי שעדיין נמצא בחיפוש

שלא יתייאש

היא מחכה לך/ הוא מחכה לך

(היא אמרה לי שהיא רוצה להרביץ לי אחרי החופה כי לקח לי כלכך הרבה זמן להופיע)

והקב"ה יביא אתכם לשם כשתהיו מוכנים.

חג פסח שמח לכולם

אתמול התחלק לשניים...

יום עבודה נטול עבודה - השילוב של צום מיום ראשון והתקררות מקננת שהחלישה אותי

אף יותר, כשאת החולשה אני מייחס לצום, השפיע עלי חזק ואתמול אפשר לומר

שפשוט כמעט לא עשיתי כלום.. נישט.. נאדה.. 

פשוט לא תפקדתי..

מהבוקר אני על דקסמול ולימוסין לגרון.. ואפילו תה..

מוטי העיר לי כמה פעמים שאני נראה חיוור.. 

והיום אני חייב לדחוס הספק של שלושה ימים לפחות.. סיוט.. בע"ה אני אצליח!

בכל אופן..

הצלחתי איכשהו לסיים את היום.. ונורא רציתי שנלך לסרט אקשן/מתח חדש אבל היא

היתה עייפה אז פשוט הגעתי הביתה וניסיתי לחשוב אם יש לי כח להכין לי לאכול או

סתם לשכב פרקדן לשים סרט ולהעביר לטייס אוטומטי...

היא התקשרה.. דיסקסנו קצת.. וזהו..

הולך להיות ערב מעפן..

מזגתי לי וודקה ומשקה אנרגיה כלשהו.. 

צילמתי ושלחתי לה..

שלחה לי חצוף..

זה תמיד משעשע אותי כשבחורה אומרת לי חצוף

שלחתי לה שתכנס לרכב ותבוא..

בדיעבד מסתבר שהיא כבר היתה ברכב.. בדרך אלי!

כי כמה דקות אחרי זה אני מקבל הודעה... תפתח את הדלת..

בחיי הייתי בטוח שהיא עובדת עלי..

אבל לא.. הייתי בשוק!

מזה שמחתי :)

אמנם ביקור קצרצר

אבל היה שווה כל רגע!

ממש שווה.

שצה"ל נמצא במערכה קשה..

וחיילים נהרגים

והרבה פצועים

(וחבר מודיע שאחר מהם הוא קרוב משפחה..)

זה נראה מוזר שאנחנו פה ממשיכים את החיים..

במקרה שלי, 

יוצאים לדייט.. עוד פגישה..

גילוח מדוקדק

מקלחת ארוכה

מכנס וחולצה יפה

בושם פה ושם..

בדיקה שהכל במקום

אשראי וכמה שקלים

יש רשיונות

טלפון

ומפתחות

היא גרה לא רחוק

זה נחמד

כי אם יהיה מוצלח אז זה כייף שהיא גרה קרוב

ואם לא..

אז לפחות לא תהיה נסיעה ארוכה חזרה..

אז היה מזג אויר נהדר.. כזה שכבר זמן רב לא היה 

בערב.. קריר.. רוח בריזה כזו.. כמו של ים..

אבל זה לא זה.. שוב..

היא נחמדה..

ממשפחה טובה..

אבל היא לא האחת..

חוזר הביתה

מתפלל ערבית בקושי..

פושט חולצה

מקפל מכנס..

התקווה מפנה את מקומה..

המחשבה עולה..

ללכת לישון או לראות סדרה?

מה אני עושה?

לפעמים אני מרגיש שאני כועס עליך

כי אני עדיין לבד

כי עד שמגיעה מישהי שאני כלכך רוצה

שאני מוכן לתת הכל כדי שזה יקרה

היא לא רוצה

וזה דוקר

לדעת שאתה לא מספיק טוב

ושנוצרת כך בכוונה

וקשה לך להבין איך זה לטובתך

ומתי זה ייגמר?

הכאב יעצר

ויפנה את מקומו למשהו אחר

טוב יותר.

מציאות שאני לא רוצה לקום אליה יותר

מציאות שכל יום מרגיש כמו נסיון להעביר אניה דרך נהר קפוא

מציאות שאין לי לילה ואין לי בוקר.. רק באמצע יש תפקוד סביר

כל פעם שאני רואה אותה .. זה לראות מושלמות מול העיניים

ולדעת.. שזה כל כך רחוק ממך..

ואני לא יכול להתנתק מזה

אני מתפלל למצוא שוב מישהי חדשה שתסעיר אותי

אבל שגם תרצה אותי

היא מספרת לי על הגברים שמכירים לה או שפונים אליה באתר

הכרויות.. כל אחד עם הסיפור הדפוק שלו..

מזכיר לי את מה שאני עובר עם בחורות..

קשה למצוא אנשים אמיתיים בימינו

וכל מה שנשאר לי לחשוב..

שאם היית נראה קצת יותר לטעמה

אולי הייתי זוכה

כי להיות איתה זה לזכות בפיס, בלוטו, בטוטו  - הכל יחד

המתנה הכי גדולה שהקב"ה יכל לתת לי..

גם המשפחה מהממת

פשוט הכל.. חבילה אחת שרק ממתינה לזה שיבוא ויסגור את הפינה

הלוואי והייתי האבן שסוגרת את הפינה הזו.. :/

וכל פעם שאני יוצא עם מישהי וזה לא זה.. 

וכבר אין כח לדייטים

אין לי כח לחפש

זה מתחיל להרגיש כמו עבודה שניה

כבר לא כיף לי

הדבר היחיד שנותן לי איזשהו טעם אמיתי זה שיעורי תורה..

בשבת, ברביעי ובשאר השבוע כשאני מצליח לקבוע עם הבחור

ההוא מהכולל

כל השאר זה ... פשוט לא זה.. 

משכח כאבים.. במקרה הטוב

עד מתי אעשה את ההליכה הזו מהבית לבית כנסת וחזרה לבד?

כמה פעמים אפשר להתאהב בחיים?

כמה פעמים לב יכול להישבר?

עד מתי