בדקות אלו קראתי כתבה באתר YNET על בחור שכביכול "רצח" את הכלבה שלו

ע"י ששם אותה בשקית והטביע אותה.. או לפי גרסאות אחרות הטביע אותה ואז שם בשקית..

לא יודע וזה לא העניין.

ומה שהכי הרתיח אותי, אפילו יותר מהשיימינג הבלתי נסבל, שאנשים כותבים תגובות ורואים

במוכח שהם אפילו לא קראו את הכתבה!!

ועוד הכי אבסורד שאנשים ממליצים על התגובות האלו ונותנים להן הדגשה.. 

אין לי פייסבוק כבר תקופה ארוכה וטוב שכך, כל הלשון הרע שיש שם וכל הרוע חסר הגבולות

דחף אותי החוצא מהאתר הזה.

בתחילת הכתבה כתוב במפורש, ואף שמו תמונות ברורות, שהאנשים שאחראים לפוסט הזה

חפרו כדי להוציא את הכלבה מהקבר בחוף, אבל זה לא הפריע לאנשים לכתוב שהוא סתם

השאיר אותה בשקית בחוף..

ויש המון תגובות כאלו, ועשרות אנשים המליצו עליהן, זה מוכיח שאנשים פשוט לא קוראים

בכלל כתבות אלא ישר קופצים לתגובות.. תכלס הרי שם כל האקשן.. זה אפילו הרבה יותר

מעניין מהכתבה.. מה זה בכלל מעניין מה כתוב!?

אנשים גוזרים וחותכים בבשר החי אפילו בלי לקרוא מה לכאורה קרה..

המשך ישיר לתרבות השיימינג הנוראית שפושטת כאש בשדה קוצים!

מילים הורגות ופוצעות לא פחות מכלי נשק, וכשבנאדם צריך להתמודד עם פוסט אכזרי 

שמאשים אותו בדברים נוראיים, ועוד אח"כ אנשים מקללים אותו או מאחלים לו דברים 

שאני לא יכול להעלות על הכתב כאן... לא פלא שחלקם פשוט לא עומדים בלחץ..

הרי מהאתר זה עובר למציאות אל האנשים שסביבו .. איזו תחושות יש לאדם שעובר

דבר כזה!?

זה גרוע כמו חרם שילדים עושים לחבר/ת כיתתם, רק ברמת חשיפה פי אלף יותר גדולה!

(ולא פלא שהוא הגיב חזרה בקללות נוראיות.. וגם על זה אח"כ באים אליו בטענות..

נראה את המגיבים נשארים מתורבתים לנוכח עליהום שכזה..) 

אנחנו בחודש אלול

עוד פחות מחודש ראש השנה, ואחריו יום כיפור..

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו איך הגענו למצב הזה

איפה כף זכות!?

איפה "אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו"?!

לפני שאתם מגיבים לפוסטים כאלו אני מבקש מכם.. תשימו את עצמכם רק לרגע

במקום האדם שעומד במרכז הפרשה התורנית ותחשבו איך הייתם מרגישים.

חודש טוב לכולם!

או.. blog surfing

לפעמים יש ימים שאין לי ממש חשק לכתוב.. אז אני בודק מי נכנסו אלי לאחרונה,

בוחר אחד ומתחיל..

לכל אחד כמעט יש או רשימת בלוגים, שהוא קורא, או רשימה של מי ביקר לאחרונה

אז אני קורא, קצת מדפדף ומעלעל.. ואם זה נראה מעניין ,רושם בצד (יענו בנוטפאד..)

בוחר מהרשימות מישהו שנשמע מעניין וקופץ..

כמו גולשים בזמן (למי שמכיר את הסדרה) רק בבלוגים.. כי באמת כל אחד הוא עולם ומלואו,

אז לפעמים זה בלוג משעמם ונדוש של ילדות בנות 13-16 (עמכן הסליחה..) ולפעמים אני

ממש מגלה "אוצרות"..

אנשים שיש להם חיים נורא מעניינים,

או כאלה שהבלוג פשוט מושך אותך לקרוא כמו מגנט,

או בלוגי תמונות לא טריוויאליות,

או אנשים שאין לי מושג איך לא נתקלתי בהם כל השנים שאני פה

(אולי מאותה סיבה שיש כאלה שלא ניתקלו בי..

 סוג של כותבים שפעם כתבו המון, אבל אז לאט לאט פינו את הבמה לגל אחר של כותבים

 וכעת הם בצללים של הבלוגספירה.. נוגעים לא נוגעים כזה..)

בכל אופן,

זה כייף..

לפעמים אני גם מגיב פה ושם..  (סוג של "משה היה פה")

הבעיה היחידה שזה יכול להימשך שעות..

אז כדאי להכין צידה לדרך.

תהנו :)

אם יש משהו שמבאס זה ללכת לאכול, להזמין שווארמה בלאפה, להתחיל לאכול
כולך רעב מת מתענג על הביס הראשון, ואז..  ואז הלאפה מתפרקת!
הרגשה של (סליחה על הביטוי ) "סססעמק!!"...
 
בעבודה עדיין לחוץ, אני עדיין עובד על אותו מודול, אבל.. יש חדשות:
בישיבת סטטוס פרויקט שבועית ביום ראשון שאחרי אותו פוסט, הודיעו לנו שראש
הצוות שלי עוזב/הועזב.. סוג של היתפוטר.
היינו כולם מאוד מופתעים, ואני בנוסף גם הרגשתי מאוד לא נעים עם כל העסק.
סה"כ לא כיוונתי לכך, אלא רק לכך שמישהו סופסוף ייתן לי הכוונה כראוי כדי שאני
אוכל לסיים את מה שהתחלתי כבר לפני כמעט שלושה חודשים ובצורה ראויה.
 
אני לא יודע וגם לא מאמין שהפרידה הדו-צדדית הזו, כמו שהם מתעקשים לתאר,
היא רק בגלל שהסתבר בדיעבד שהוא דיווח שעות לא כמו שבאמת היה, וחלק מזה
פשוט מראה שהוא לא באמת פיקח על העבודה כמו שהוא צריך, או לפחות עלי כדי
לראות שאני עושה מה שצריך  - לא בגלל שאני לא יודע מה לעשות אבל בסופו של
דבר באמת התברר שהרבה דברים עשיתי לא נכון כי פשוט לא הסבירו לי וגם אף
אחד לא טרח לבדוק ברצינות.
במקביל התברר לי במהלך אותו יום ובימים שבאו, שהבחור כבר היה ברוויה ואולי
מתוך כך שנמאס לו התחיל לזרוק, אבל באופן סותר גם שמעתי מאנשים שהוא אמר
להם שהוא ממשיך וחתם על חוזה לעוד כמה שנים.. אז אני כבר לא יודע מה לחשוב.

מצד אחד לא צריך לשנות לי, כלומר אני לא אשם בזה שהוא לא עשה מה שצריך (ועוד
אני נדפקתי מזה באופן ישיר כי היה נראה כאילו אני עושה עבודה גרועה), אבל מצד שני
אני לא יודע אם זה מה שהוא חושב וגם דאג להעביר הלאה..
לא יודע אני פשוט לא אוהב להיות בלב מצבים שכאלה.

בישיבה הזו יושבים גם עובדים מטעם החברה וגם עובדים מטעם הלקוח - אנשי
QA וכרגע עוד מתכנת אחד (אבל אמור להגיע עוד אחד בהמשך להחליף את דורון
שלצערנו עזב) - כך שלקראת סוף הישיבה הם הוצאו אחר כבוד וכמה דקות אחרי זה
נכנסו מנהל החטיבה ועוד אחד בכיר שאני לא זוכר מה התפקיד שלו.
הם דיברו על הפרויקט ועל כל מה שכרגע מעיק על ההתקדמות ועל המצב שנוצר וכו,
שאלו אותנו מה דעתנו, ובעיקר, לדעתי לפחות, ניסו להבהיר שיותר טוב מזה לא בטוח
שיהיה בהמשך (אולי חוץ ממחשבים חדשים שבדיוק הגיעו השבוע).
 
כרגע למעשה אהרון מתפקד כסוג של ראש צוות שלי של מאיר ושל מאיה וגם מנהל
הפרויקט, אבל תחלס אני מרגיש שבשבוע וחצי שאני עובד ישירות תחת עינו הפקוחה
הדברים מתקדמים מהר יותר - פשוט כי סופסוף מישהו מכוון אותי כמו שצריך ואני לא
מתברבר סתם על דברים וגם יש לי את מי לשאול - קודם הייתי ניגש לר"צ לעזרה ולא
הייתי מקבל אותה, או שהיה אומר לי טוב אני כבר ניגש ולא בא וכו..
 
אני כלכך מקווה שמחר אני כבר אוכל לסיים עם הפיתוח מסך האחרון וזה יעלה בגירסה
הבאה, וגם אם אני אצטרך לתקן דברים - לפחות זה כבר לא יהיה תקוע אצלי.

בנוגע למחשבים החדשים שהזכרתי, אז ביום ראשון האחרון בישיבה, גיא מבשר שבקרוב
הם יגיעו ואז "תעברו לעולם שכולו טוב!"..
אמרתי לו ישר שזה ממש לא נשמע טוב, והוא קלט ואז ירון אמר לו שהוא כנראה התכוון
לעולם טוב יותר :)
זה מייד הזכיר לי את המשפט של גרטל מרשות השידור , אם אני לא טועה במהלך אחת
האולימפיאדות, כשנפרד מהשידור ומהצופים ואמר: "נוחו על משכבכם בשלום!" זה היה
פשוט קורע! :))
 
הקטע של הניתוקים באינטרנט מסרב לגווע, ואני מוצא את עצמי מתקשר לנזק אחת למס'
וזה ממש מתחיל להימאס - אני מקווה שהטכנאי הבא ימצא את הבעיה המרגיזה.
 
בחודשים האחורנים מאז שאנה נפרדה מחבר שלה אנחנו מתראים לפחות אחת לשבוע
כשהיא מגיעה ביום חמישי מירושלים ויוצאים..
ביום חמישי האחרון, יצאנו קודם לאיזה פאב בשנקין פינת קינג ג'ורג' ואח"כ פגשנו חברים
שלה במועדון המוסד, למה שהיה אמור להיות ערב מטאליקה (בראש כבר דימיינתי מלא
אנשים עושים פוגו פראי..)
אמרנו שמקסימום אם לא יהיה משו נחתוך.
 
התברר שיש שם שלוש קומות, קומה ראשונה שנות ה80 (בערך), קומה שניה רוק לאו
דווקא כבד, ובקומה השלישית באמת רק מטאליקה.. (רוב מאכלסי הקומה הזו בעיקר
עמדו והתנועעו..).
האמת, נהנתי לאללה!!
היינו בעיקר בקומה השניה - שנים לא רקדתי ככה..
היו המון שירים שאני אוהב ובעומה מירבית - והמון רוק ו.. היה פשוט מגניב :)
יצאנו משם בסביבות 4..
אמרתי לאנה שיש מצב שנחזור לשם - התכוונתי ביום חמישי אחר - אבל לא תארתי לעצמי
שזה יקרה כ40 דקות אחרי!
התברר שהיא איבדה את המפתח לבית - מפתח פלדלת מיוחד שעולה איזה 70-80 ש"ח
להכין וזה כבר בפעם שניה.. לא נעים לגמרי :/
חזרנו לשם רק כדי לגלות שבאור רגיל המקום נראה פשוט רע, ושאין מצב למצוא את
המפתח.
 
למחרת גיליתי ששוב שכחתי את הויזה שלי  - הפעם בפאב שישבנו בו..
אני ממש שונא שזה קורה לי!
אני צריך לזכור טוב טוב שאני קודם לוקח את הויזה ושם בארנק ורק אח"כ חותם.
בויזה אמרו שאם אני מוצא את הכרטיס תוך 24 שעות ומודיע להם הכרטיס לא יבוטל, רק
שזה יום שישי ותוך כמה שעות כבר תיכנס שבת.. :/
למחרת הטלפון אצלי בחדר צילצל וכמובן שאני לא מרים, הייתי בטוח שזה טעות במס',
אבל במוצשק התברר שאנה התקשרה כדי לבשר לי שהיא נסעה לשם כדי לקח את
הכרטיס והוא אצלה! (נשמה עיניים גבות!)
התקשרנו ישר לויזה אבל זה כבר היה מאוחר מידי.. דמט! :/
 
עוד מעט פסח - שבועיים של חופש - אין לי מילים כמה שאני צריך את החופש הזה
ואני חייב לנצל אותו!!

נ.ב:

גם ככה מעט אנשים קוראים פה היום וגם מי שקורא בטח לא יגיע עד כאן..

בפורים יצאנו לחפש מסיבה נורמאלית - כי כל השוות בוטלו בגלל מזג אויר - ובסוף

הגענו למקום מסויים בלילינבלום, התברר שהמוסיקה הולכת להיות בעיקר מסוג של

סלסה, אבל זה לא היה כזה נורא..

מה שכן היה נורא, היה העובדה שהתברר לי שחצי מהאנשים שם כנראה גייז!

איך גיליתי?

עמדתי בבר מחכה שהמלצרית תואיל בטובה להתייחס אלי, כשלפתע אני מרגיש יד

נודעת בי מאחורה בצד, וכשהסתובבתי אני מגלה בחור שעומד מעט קרוב מידי,

בשלב הזה עדיין לא הבנתי, אבל אז : "תגיד אתה אולי פנוי?, מצאתי חן בעיני חבר

שלי..."

אני כזה "וואט דה פאאאק!!" (בלב בלב.. אני לא עד כדי כך חסר טאקט)

"לא אני ממש לא פנוי תודה"..

אנה קודם היתה המומה ואח"כ צחקה עלי..

אמרתי לה שאומנם היא נראית פגז, בייחוד הערב, אבל התחילו איתי לפניה :)

הזוי.

אני לא יודע למה אני תמיד מרגיש צורך לכתוב מאיפה אני כותב את הפוסטים

תחלס אין לי מושג, אבל את הפוסט הנוכחי אני כותב בבית, אפרסם אותו מחר

בעבודה, יען כי אין לי אינטרנט כבר.. אממ.. שבועיים?.. משו כזה..

כלומר היה איזה יום שישי אחד שהגיע טכנאי ממש נחמד - הכי נחמד שפגשתי

עד היום, והתברר שיש קורוזיה בארון של נזק עקב צינור שהתפוצץ, אז הוא ניקה

את אזור שלנו אבל זה לא ממש החזיק מעמד.

אז היה ראש השנה האזרחי או בשמו הישראלי הסילבסטר..

כן.. שמו הישראלי.. מפליא לא?

גיליתי את זה כשיצאתי שבוע שעבר עם עובדת שגרירות בולגריה לדייט, שסיפרה

לי שבעצם רק בארץ זה נקרא ככה ובחו"ל זה פשוט ראש השנה.. כמו שיש אצלנו.

ובאמת, למה שיקראו לזה הסילבסטר.. כלומר בחו"ל אני מתכוון..

מישהו העלה את ההשערה שאולי לא רצו שיחגגו את זה גם בארץ אז קראו לזה על

צורר יהודי (שמת ביום הזה?.. אני לא בטוח) בתקווה שזה ימנע מאנשים לחגוג, אבל

כל הקטע חזר כבומרנג ועכשיו בכל הארץ חוגגים את היום הזה דווקא ע"ש הצורר.

חשבנו על זה שאולי כדאי לנסות למצוא שם יותר סימפטי ליום הזה (ראש השנה

האזרחי נשמע ארוך מידי ולא ממש קליט..) ואז להתחיל להשתמש בו בתקווה שיתפוס.

לאמא שלי יש יומולדת ביום הזה, מה שמאפשר לי לנו לצאת לבלות איתה בלי להרגיש

רע עם עצמנו :)

יצאנו למיתוס - זה כבר הופך למסורת - והיה מדהים כרגיל.. הפעם רק ארבעה כי אחי

היה בחו"ל באירלנד.

(הייתי שם פעמיים תוך שבוע אחד!..  ביום ראשון של אותו שבוע הייתי שם עם מיכל

ואכלנו כמעט בחינם כי ההורים שלה נתנו לה תלוש של 200 שקל.. היה שווה :)

בחצות עשו ספירה לאחור ואז פרצו שם בחגיגות ספונטניות שהתחילו מאיזו משפחה בריטית

שסחפה אחריה איזה רבע מסעדה לריקוד ואז רכבת אנשים לאורך ולרוחב המסעדה - מה

שבהחלט היה מאוד משעשע.

בהמשך כשחיכינו לחשבון מנהל המקום שלח אלינו כמעט את כל המלצרים עם קינוח מיוחד

תוך שירת יומולדת שמייח לאמא שלי.. זה היה מגניב.

למחרת הייתי עם אנה בים.. ישבנו בחוף תופים לארוחת בוקר.. האמת שאני רק שתיתי קפה

אבל היה מזג אויר מדהים ונעים ונורא כייף.

בעבודה עיין קשה.. אבל לאט לאט אני משתלב ולומד עוד ועוד דברים.. אומנם כל פעם מחדש

קצת באיחור אבל זה לא ממש באשמתי.. זה ממש לא נעים להגיע באמצע פרויקט רץ.

כל הזמן מתגלים בעיות באיפיונים וזה גורר עוד ועוד עיכובים, שלא לדבר על הרכיבים החדשים

שמבקשים להכניס לפרויקט והשילוב שלהם עולה לנו בהמון דם יזע ודמעות..

אומנם יש לי דייטים לאחרונה אבל האמת שהמצב הנפשי שלי לא הכי משו..

רוב הזמן אני מרגיש נורא לבד..

הרגעים המעטים בהם אני קצת פחות מרגיש ככה הם כשאני עם אנה (נפרדה מחבר שלה

לצערי ואני מנסה להיות שם בשבילה כמה שאפשר.. נורא כואב לי לראות שכואב לה כלכך..)

או מידי פעם עם דקלה.. אבל זהו.

אני מרגיש קצת אבוד בקטע הזה..

אני מתפלל - אולי לא מספיק אבל מתפלל.. ושומר על תקווה.

(יש לי חור בג'ינס וזה מזה מביא לי את העצבים כי אני ממש אוהב את הג'ינס הזה..אוף.)

דבר אחד טוב זה שאני מרוצה מהרכב.. הרכבתי מערכת של קנווד והתקנתי מחזיק לפלאפון

ועכשיו רק נשאר להכניס אותו לשטיפה רצינית, בעיקר נקיון פנימי, לקנות מראה פנורמית וכיסוי

להגה.

התחלתי שוב לבדוק דירות.. ואני אנסה לדחוף את עצמי גם ללכת לראות.. אבל אני לא רוצה

ללכת לבד כי בטח יש המון דברים ששוכר טירון כמוני לא ישים לב אליהם..

אני גם רוצה לקנות אופניים סופסוף כדי להחזיר את עצמי קצת לכושר ולאישהו סוג של פעילות

גופנית - אני מרגיש שאני מתנוון..

אתמול בעבודה (חב' הייטק להזכירכם) , 10 וחצי, פתאום דורון שם דרך יוטוב מוסיקה יוונית ..

כל מה שהיה חסר זה כמה צלחות מהמטבח.. לאן הגענו...

ואחרון אחרון חביב..

היום סופסוף קיבלתי בדואר את הרישיון נהיגה... כבר פצחתי בזמירות הלללויה עד שהסתכלתי

על התאריך תפוגה וגיליתי למרבה הזוועה שמדובר בעוד פחות מחמישה חודשים...

למה למה למה הם כאלה מטומטמים שם?!?! למממההה?!?!?!

שוב אני אצטרך לשרך את רגלי למשרד הרישוי ושוב לעמוד בתור ושוב לקבל נייר עם תוקף

לשלושה חודשים שאני אצטרך כמובן לחדש איזה פעמיים שלוש כי הם לא יטרחו לשלוח לי

את הרישיון בעצמם.. רבאק.

כמה אוזלת יד יש במדינה אחת...