המממ...

איך מתחילים פוסט כזה?

לא יודע..

טוב אני אתחיל מהאירועים האחרונים..

אז.. 

התחתנתי! :)

קולולו!!

(לפני כמעט שבועיים.. יום הבחירות.. סימלי משהו.. 

כל פעם ששאלו אותי מה אני בוחר עניתי שאת הבחירה שלי אני כבר עשיתי)

עם אשת חלומותי.. 

לקח המון זמן..

יותר מ11 שנים של חיפוש אני חושב..

כמות בלתי נתפסת של דייטים ובחורות..

והינה הברכה תפסה אותי.

צודק רבי נחמן.. אין יאוש בעולם כלל!

רק כשאתה מגיע ליעד אתה מבין שכל הדרך הזו שעשית לא היתה לחינם

והקב"ה מביא אותך לשם כשאתה מוכן וכל הכלים בידייך.. 

רק לא לשכוח את כל מה שלמדת בדרך, 

לזכור שזו רק ההתחלה ועכשיו יש לפניך עוד הרבה עבודה..

הרבה טועים לחשוב שאחרי שהתחתנו זהו אפשר להפסיק להתאמץ..

זה הפוך.. דרך ארוכה לפנינו.. ואני שמח שהיא השותפה שלי למסע החדש,

ומפה צריך לעלות מעלה מעלה לשיאים חדשים.

כשנפגשו הורינו לראשונה, אמא ספרה שאבא חיזר אחריה במשך שנתיים תמימות

כשכל התקופה הזו היא קוראת לו ידיד.. עד שבסוף זה קרה..

ופתאום תפסנו שאצלנו זה היה בדיוק אותו דבר.. רק קצת פחות זמן..

והיא שווה בעיני כל רגע.

אנשים בעבודה אמרו לי שאני זורח.. כמו נשים בהריון.. חח

ומישהי אחת אמרה שזה נראה כאילו משא אדיר ניטל מכתפי.. ואני נראה רגוע ושלו.

לפעמים אני מתקשה להאמין שזה כבר מאחורי

החתונה (שעברה לי כלכך מהר!.. וואו... יש אנשים שאילולא התמונות לא הייתי יודע שבכלל באו)

שבת חתן

שבע ברכות

שבת שניה יחד אצל אחותה בצפון

ועכשיו חזרה לעבודה..

שגרה חדשה ומבורכת.

אני אוהב את האישה שלי

יקרה לי מכל

אשת חיל אמיתית.

מאחל לכל מי שעדיין נמצא בחיפוש

שלא יתייאש

היא מחכה לך/ הוא מחכה לך

(היא אמרה לי שהיא רוצה להרביץ לי אחרי החופה כי לקח לי כלכך הרבה זמן להופיע)

והקב"ה יביא אתכם לשם כשתהיו מוכנים.

חג פסח שמח לכולם

אני חושב שזו אליפות אירופה השלישית שאני זוכה לתעד בבלוג :)

וואלה אני מודה ומתוודה שלא האמנתי שמכבי יגיעו לגמר..

העונה הזו היתה אחת ההזויות של מכבי אי פעם...

אבל אחרי שצסק"א שוב אכלה אותה.. התאבון בא עם האוכל..

ופתאום ריאל, גם אחרי 40 הפרש על ברצלונה ההמומה לגמרי, כבר לא נראתה 

כמשוכה בלתי עבירה, על אף רשימת שחקנים מפלצתית במושגים אירופים.

את החצי גמר לא זכיתי לראות כי זה היה בשבת, אבל הבנתי מה קורה בערך

לפי צעקות מהשכנים.. וכשהמשחק הסתיים בנצחון מפתיע - היו צרחות ושאגות מכל

עבר - שנשמעו היטב על אף חלון בעל סכוכית כפולה למניעת רעשי מטוסים.

הרחוב התמלא צפצופי רכבים ומסיבות ספונטניות בפנטהאוזים מסביב.

את הגמר ראיתי עם נמרוד אצלו בבית, אחרי שיעור גמרא מהנה.

המשחק הלך והתקדם ואיתו התחושה ההולכת ומתחזקת שהינה ואפשר לעשות את

זה... את הבלתי יאמן בעונה לא נורמאלית..

ריאל צלפה והענישה את מכבי על כל טעות, אבל מכבי לא ויתרה ולא נתנה להם לברוח

נצמדה אליהם כמו עלוקה 

השופטים, כמו בימים האנטישמיים הטובים, דפקו את מכבי לא מעט פעמים עם שריקות

הזויות בטירוף שאפילו בארץ לא רואים כמוהן..

גם מכבי עצמה עשתה לא מעט שטויות, אחת מהן וכמעט עלתה לה במשחק בסוף.

ואז הגיעה הארכה..

וואי וואי וואייי

טייריס רייס פשוט מלך!!

אין מילה אחרת לתאר את מה שעשה היום על המגרש..

אני חלילה לא מוריד מהתרומה של כל השאר... טיוס, בלו וכו..

אבל הוא פשוט היה מעל כולם, בקור רוח, בוירטואוזיות.. בלקיחת אחריות..

אייס מן במיטבו!

נמרוד אומר לי כל רגע זהו זה גמור ואני לא מוכן להתחיל לשמוח עד שזה לא נגמר

או כמו שמזרחי אוהב לומר: זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.

ואז זה נגמר...

איזו אופוריה

ואז התחילו כל הסמסים

הוואטספ התעורר לתחייה

נמרוד אומר לי: יאללה קום נוסעים לכיכר!!

אמרתי יאללה נוסעים

יצאנו ממש מהר והגענו כשעוד הכביש היה פנוי ורק הולכי רגל רבים התקדמו אל הכיכר

ולכן גם חנינו לא הכי קרוב מכדי שנוכל לצאת משם בלי להיתקע.

היה מדהים!

כמה אנשים!!

דגלים

חצוצרות

ריקודים

מחולות

עיריית תל אביב רק יכולה להתבייש בעצמה שלא הכינה איזו במה או משהו למקרה

והגביע אכן יהיה צהוב

אני יודע שאנשים לא האמינו

אבל צריך להיות מוכן לדברים כאלה

זה היה רק מוסיף לחגיגות הספונטניות.

מה שכן, רק כשהגענו לשם קלטתי שאני עם חולצה בצבע אדום בורדו... אוי לבושה!

תגידו..

אם אני יוצא עם מישהי - והולך ממש ממש טוב (בליעינהרע טפו טפו טפו)

זה בסדר לקנות לה מתנה?..

נניח איזה טבעת או צמיד או משו כזה?

או שזה קצת מלחיץ?

אני קצת לא אובייקטיבי :)

הראש שלי מלא בדברים שאני רוצה לכתובת להוציא ולפרוס..

כלכך הרבה רגעים שאני נורא רוצה לשחרר הכל ולתת לעצמי לשקוע.. להתמוסס..

סוג של אפאתיות..

אולם,

מנגד.. אני לא מצליח להחליט פשוט לתת לזה לקרות.. כשבמקביל האנשים מסביב

לא מאפשרים לי להחליט ומנסים לדחוף אותי לתנועה קדימה.. כמעט בלתי רצונית

לפעמים, ומאידך, לפעמים אני מרגיש שחלק מזה כן רצוני.. ברמה כלשהי..

אבל לא בדיוק מהסיבות הנכונות.. או אולי.. שאמורות להיות נכונות..

בכל אופן,

בשיחה הראשונה שהוא הודיע לי שדרכינו נפרדות (אני לא מצליח למחוק את המילים

האלה מהראש.. זה כל הזמן חוזר לי בריפיט..) לא ממש חשבתי יותר מידי כשהוא

שאל אותי אם יש לי שאלות..

יומיים או שלושה אחרי זה ישבנו לשיחה אצלי במשרד..

אמרתי לו שקודם כל אני רוצה שהוא יכין לי רשימה של דברים שהוא חושב שאני צריך

לשפר או לתקן - בשביל ההתפתחות שלי הלאה..

זה מאוד הרשים אותו.. "מעיד על בגרות..", והאמת שזה היה נראה לי טריוויאלי..

אמר שלא בטוח שהוא עצמו היה אוזר אומץ לבקש דבר כזה כי זה כמו לבקש ממישהו

"לתת לך בראש"...

זה נכון.. (לא לא אני לא סדיסט תרגעו...) אבל אני סומך עליו מספיק וחושב שהוא

מקצועי מספיק כדי לומר לי באמת מה הוא חושב..

אח"כ שאלתי אותו למה בעצם קיבלתי משרד לבד אם הוא מראש ידע שהולך לפטר

אותי ולמה בעצם אני לא יכול להישאר אם במצב שנוצר היא למעשה תחליף אותו..

הוא ענה לי..

הוא מדבר דוגרי.. לא מזיין ת'שכל.. זה מה שאני אוהב אצלו, בניגוד לבוסים אחרים

שיצא לי לעבוד איתם.

התחלתי לשלוח קו"ח ולאט לאט לספר לחברים..

במשפחה ההורים שלי יודעים, דוד שלי ואישתו כי הוא עזר לי להתקבל אז ועכשיו

מנסה גם, ודנה בת דודה שלי רק בגלל שהיה לה ניתוח באותו יום ובגלל שהראש שלי

היה לגמרי במקומות אחרים שכחתי להתקשר לשאול אותה מה שלומה.. אז הייתי חייב

לספר לה כדי שתבין שזה לא היה סתם הזנחה וחוסר אכפתיות.

לא רציתי שכל החג יסתכלו עלי כמו איזה מסכן..

ודווקא החג עבר סבבה.. היה אוכל טוב.. ויכוחים וצחוקים כרגיל.. אוכל טוב כמובן.

תפילות כמובן.. שהן רק הכנה ליום כיפור שכל שנה מפחיד אותי מחדש..

נמרוד אמר שזה די אכזרי לפטר לפני ראש השנה.. 

אבל הנק' ראות שלי שונה משלו מן הסתם..

לא יכולתי להסביר לו שאני רואה את זה אחרת וכמו שהתקבלתי לעבודה הזו די בנס

אז גם הפיטורים באו בצורה לא בדיוק צפויה..

הכל משמים..

וכנראה שזה במקום משהו אחר או פשוט סוג של שעון מעורר.. שבוע בדיוק לפני ראש

השנה.. ויום כיפור.. ובכלל שנה חדשה..

אני מודה שאני לא חף ממחשבות של "מה אני אעשה עכשיו?".. "מי יודע מתי אני אמצא עבודה?"

"איך אני אעבור ראיונות עכשיו??" ועוד..

אבל אני באמת מנסה לא לשקוע לתוך זה.. כי זה לא יוביל אותי לשום מקום.

מיכל הזמינה אותי ביום חמישי להופעה של "איפה הילד" בזאפה תל אביב והיה נוראאא כייף!

עמדנו שורה ראשונה, ראינו מקרוב כל סתימת שן וצלקת או טיפת זיעה של חמי רודנר

(כשהוא פותח את הפה גדול זה כמו האריה השואג בסרטים נשבע לכם!) תוך כדי שהוא מעוות

את פרצופו או גופו על הבמה..

אני לא יודע אם אתם מצליחים לראות אבל רשום לו על הגיטרה "נ נח נחמ נחמן מאומן" ומהרגע ששמתי

לב לזה והראתי למיכל בערך רבע אולם ניסה גם לצלם את זה..

וכאילו לעשות דווקא הבנאדם פתאום מסתובב ומתונעע בלי הפסקה..

הצלם הזה, שתבינו, עמד ממש ליידנו ואנחנו כאמור עמדנו ממש מול הבמה.. אז אני לא ממש מבין

מה הוא ניסה לתפוס עם העדשה האימתנית הזו!? (כמו להרוג יתוש עם רובה פילים!)

את הקשקשים על שערות האף של חמי??

או אולי דווקא את המספר הסידורי על הסתימה בלסת העליונה מצד שמאל??

בכל אופן, היה נורא כייף!
השתוללנו, רקדנו, קפצנו וצעקנו מעשר וחצי עד אחת..
אני כלכך אוהב את האנרגיה שיש בהופעות.
 
למחרת ארוחת בוקר עם נמרוד בבדולינה .. כן שוב שם.. נמרוד אוהב את הריבות.. סליחה!! הקופיטורה
שלהם.. ותחלס.. זה בנמל ולא היה מפוצץ ואויר טוב, וישבנו לייד שלושה צרפתים (אחד מהם כנראה
ישראלי) שלא הפסיקו לקלל את כל העולם כולל ערבים מהגדה (קרעו אותי מצחוק).
 
נמרוד התעצבן עלי שאני עוד לא שלחתי קו"ח לחברות השמה וחושב שאני אדיש למצב..
אני שונא שמנסים להכריח אותי לעשות דברים.. אפילו שהוא התכוון לטובה..
בגלל זה אני לא כועס עליו..
 
החפיפה מתקדמת.. ואני מצטער שלא ייצא לנו לעבוד באמת יחד..
קוראים לה איזבל, היא סבבה, אני אוהב את זה שהיא מסודרת ויש לה טעם טוב, אסטתית כזו..
לא מתלבשת משעמם ותמיד מוסיפה איזה משו.. זה מעניין :)
אני בטוח שאם לא הייתי עוזב היינו מסתדרים יופי ביחד.
 
רק לראות את סלאבה מהרגע שהכרתי לו אותה זה פשוט קרקע פוריה למחקר אנטרופולוגי על
גברים ומה קורה להם כשאישה חדשה מושכת ומעניינת מגיעה לאזור המחיה שלהם.. (ולא משנה
מה הגיל שלהם.. )
 
מפחידה אותי המחשבה להתחיל הכל מהתחלה
מפחידה אותי המחשבה שלא אמצא במקום הבא חומר אנושי טוב וכלכך ברמה
מפחידה אותי המחשבה שהתנאים שהיו לי פה , מנחינת אנשים, אופי העבודה ובכלל אופי החברה
לא יימצא שוב כלכך במהרה.. או בכלל.