שצה"ל נמצא במערכה קשה..

וחיילים נהרגים

והרבה פצועים

(וחבר מודיע שאחר מהם הוא קרוב משפחה..)

זה נראה מוזר שאנחנו פה ממשיכים את החיים..

במקרה שלי, 

יוצאים לדייט.. עוד פגישה..

גילוח מדוקדק

מקלחת ארוכה

מכנס וחולצה יפה

בושם פה ושם..

בדיקה שהכל במקום

אשראי וכמה שקלים

יש רשיונות

טלפון

ומפתחות

היא גרה לא רחוק

זה נחמד

כי אם יהיה מוצלח אז זה כייף שהיא גרה קרוב

ואם לא..

אז לפחות לא תהיה נסיעה ארוכה חזרה..

אז היה מזג אויר נהדר.. כזה שכבר זמן רב לא היה 

בערב.. קריר.. רוח בריזה כזו.. כמו של ים..

אבל זה לא זה.. שוב..

היא נחמדה..

ממשפחה טובה..

אבל היא לא האחת..

חוזר הביתה

מתפלל ערבית בקושי..

פושט חולצה

מקפל מכנס..

התקווה מפנה את מקומה..

המחשבה עולה..

ללכת לישון או לראות סדרה?

מה אני עושה?

לפעמים אני מרגיש שאני כועס עליך

כי אני עדיין לבד

כי עד שמגיעה מישהי שאני כלכך רוצה

שאני מוכן לתת הכל כדי שזה יקרה

היא לא רוצה

וזה דוקר

לדעת שאתה לא מספיק טוב

ושנוצרת כך בכוונה

וקשה לך להבין איך זה לטובתך

ומתי זה ייגמר?

הכאב יעצר

ויפנה את מקומו למשהו אחר

טוב יותר.

מציאות שאני לא רוצה לקום אליה יותר

מציאות שכל יום מרגיש כמו נסיון להעביר אניה דרך נהר קפוא

מציאות שאין לי לילה ואין לי בוקר.. רק באמצע יש תפקוד סביר

כל פעם שאני רואה אותה .. זה לראות מושלמות מול העיניים

ולדעת.. שזה כל כך רחוק ממך..

ואני לא יכול להתנתק מזה

אני מתפלל למצוא שוב מישהי חדשה שתסעיר אותי

אבל שגם תרצה אותי

היא מספרת לי על הגברים שמכירים לה או שפונים אליה באתר

הכרויות.. כל אחד עם הסיפור הדפוק שלו..

מזכיר לי את מה שאני עובר עם בחורות..

קשה למצוא אנשים אמיתיים בימינו

וכל מה שנשאר לי לחשוב..

שאם היית נראה קצת יותר לטעמה

אולי הייתי זוכה

כי להיות איתה זה לזכות בפיס, בלוטו, בטוטו  - הכל יחד

המתנה הכי גדולה שהקב"ה יכל לתת לי..

גם המשפחה מהממת

פשוט הכל.. חבילה אחת שרק ממתינה לזה שיבוא ויסגור את הפינה

הלוואי והייתי האבן שסוגרת את הפינה הזו.. :/

וכל פעם שאני יוצא עם מישהי וזה לא זה.. 

וכבר אין כח לדייטים

אין לי כח לחפש

זה מתחיל להרגיש כמו עבודה שניה

כבר לא כיף לי

הדבר היחיד שנותן לי איזשהו טעם אמיתי זה שיעורי תורה..

בשבת, ברביעי ובשאר השבוע כשאני מצליח לקבוע עם הבחור

ההוא מהכולל

כל השאר זה ... פשוט לא זה.. 

משכח כאבים.. במקרה הטוב

עד מתי אעשה את ההליכה הזו מהבית לבית כנסת וחזרה לבד?

כמה פעמים אפשר להתאהב בחיים?

כמה פעמים לב יכול להישבר?

עד מתי

ודי באשמתי...

אני תקוע עליה כבר שבוע.... אבל האמת שאני לא באמת משקיע כמו שאני רגיל..

הדיכאון הזה שאני שרוי בו מוציא ממני את כל האנרגיה החיובית..

אני לא מצליח ממש להרים את הראש מעל המים..

אני עובר סוג של גמילה - גמילה ממנה... 

ואני לא מצליח לעבור את זה טוב :/

אתמול היתה ישיבה של כל המפתחים עם עידן..

דיבר על המשימות הצפויות ולוחות זמנים וכמה חשוב שנתאפס על הזמנים על אף

שכרגע אנחנו יחסית בסדר.. 

אנה הזמינה אותי אליה בשלישי.. לא ידעתי אם לנסוע או לא..

בשלישי בבוקר קמתי על הפנים... 

נרדמתי על הספה.. ובבוקר לא הצלחתי להרים את עצמי ממנה

אין פשוט לא היה לי חשק לכלום..

הגעתי למשרד באחת!

בסוף נסעתי אליה 

ישבנו..

סיפרתי קצת ממה שעובר עלי.. סיוט..

אח"כ עדכנה אותי לגביה וגיא..

וסיפורים על הגן..

עשתה להם תצוגת אופנה של תחפושות בפורים

הראתה לי סרטונים ותמונות... 

היא ומור מהגננות הכי משקיעניות שאני מכיר.. 

רק שאצל אנה ההורים מתלהבים אבל לא עושים שום דבר שמבטא את זה..

אפילו משלוחי מנות לא הביאו.. זה מגעיל.. מראה על זילזול.

נשארתי לישון.. 

שכחתי מזה לישון כשיש איתך עוד מישהו

זה פשוט אחרת..

הייתי ממש עייף וישנתי יחסית טוב.. ובהשוואה לתקופה האחרונה

אפילו ממש טוב.

היום היתה לי התקנה..

ביקשתי מעידן בכוונה שיקבע אותה ל9 כדי שיהיה לי משהו שייתן לי דרייב

לקום מוקדם..

(לפחות זה עבר באופן מוצלח תודה לאל, כולל בקשה לא צפויה שלהם

שהאיש קשר לא הודיע לי מראש וגם זה הסתדר)

אני מרגיש שהכל הולך הפוך..

בעבודה..

בדייטים.. 

בכלל בחיים..

הכל הפוך..

חיברו אותי למישהו נחמד שהוא ואישתו מנסים להכיר בין רווקים

הוא לא אוהב לקרוא לעצמו שדכן.. אבל תחלס..

הבחורה הראשונה... התברר שמכירה אותי וטענה שיצאנו בעבר

ואפילו גרים קרוב... וואלה לא זכרתי..

ואז בחורה אחרת שאני פניתי אליה באיזה אתר - חזרה אלי ואמרה שכבר

ניסינו ולא הסתדר.. 

הזוי!

נמרוד צחק עלי שאני מתחיל סיבוב שני... 

השם יישמור... 

כאילו זהו? נגמרו כל הבנות!?

אתמול הייתי אמור לפגוש את חן אחרי השיעור אז קבעתי עם אחותי

שתארגן לנו מקום במיתוס.. בבר.. ככה היא תוכל לפנק אותנו..

בסוף חן ביטלה..

והיום היה אמור להיות דייט אבל גם לא מסתדר.. 

ומשום מה בא לי לנסוע לאיקאה אבל אף אחד לא ממש בקטע

הלבדיות הזו..  הבדידות הזו.. 

זה מעיק עלי

נמאס לי מזה

היה ויש לי די והותר מזה.

יום אחד..

שעל פניו נראה רגיל וחסר משמעות מיוחדת,

נכנסת לך ציפור יפיפה דרך החלון... 

נוצות צחורות וצבעוניות

מימיך לא ראיתי כזו.

אתה כלכך מתלהב

סוגר את החלון

נותן לה להתעופף בחדר מפה לשם,

משם לפה..

אם יש לך מזל

אולי היא אפילו תשב לך על היד

אבל אתה יודע שהיא רוצה לצאת

היא לא באמת רוצה להישאר

אתה שמח לראות אותה מתעופפת

לדרכה

אבל עכשיו

המקום שאתה חי בו

נעשה חד גוני וריק..

כשהיא איננה.