אני משתדל להחזיק את הראש מעל המים..  לרוב אני מצליח..

אבל יש רגעים כאלה.. כמו בסרטים.. כשאתה לבד במים..

עם איזה קרש שבקושי צף.. ומידי פעם אתה מאבד כח ויורד מתחת לפני הים..

איך מצליחים לא לחשוב ולהתנתק מהאישה הכי מושלמת עבורך שהכרת אי פעם?

פעם ישבנו באיזה בית קפה.. 

והיא קלטה בחור שפעם יצאה איתו.. חילוני.. שלטעמה חתיך הורס..

לא ראה אותה..

שאלה אותי כמה דקות אחרי זה...

"מה היית עושה אם היית רואה עכשיו את אשת חלומותיך?"

כל מה שיכולתי לחשוב באותו רגע היה..

מצחיק.. היא יושבת מולי.. דמט.

עבר חצי שבוע.. 

ובינתים צלחתי 2 דייטים

2 אימונים ממש קשים

עבודה אצל הלקוח

טיפול שיניים לא מתוכנן

הדייט הראשון היה נחמד.. לא עפתי..

היא חמודה.. חכמה.. ושנינו היינו גמורים מעייפות אחרי ימים ארוכים

אז נראה לי שאצא איתה שוב.. יש בנינו דברים דומים..

אבל גורם המרחק כאן הוא די קריטי..

שעה נסיעה לכל כיוון.. זה מתיש.

הבחורה השניה היתה אתמול..

יאמר לזכותה - זה היה הדייט הכי כייפי שהיה לי מאז יצאתי לראשונה

עם מור.. בסוף אוקטובר האחרון..

השיחה זרמה ממש מהתחלה

לא  היה רגע שקט אפילו פעם אחת!

היא לא בדיוק הטעם שלי מבחינת מראה אבל יש לה חיוך שווה

בחורה עירנית..

אנחנו עובדים בתחומים קרובים (לא שזה ערובה למשהו.. רק מציין)

והיא גם גרה במרחק סביר ממני.. 

כלומר כמו לנסוע למור רק לפנות שמאלה בצומת מסויימת במקום ימינה.

אני בהחלט אצא איתה שוב, במידה ושנינו תחת אותו רושם.

האימונים האחרונים היו ממש קשים לי... 

אולי העייפות.. לא יודע..

אתמול התחילו כאבים בכתף ימין שוב.. דמט..

ממש לא מתאים לי דלקת בכתף עכשיו...

שאלה אותי מה בא לי לעשות באימון האחרון...

"אולי נביא עוגה?"

הוא צחק.. :)

האימון האחרון מתוך החבילה יהיה ביום ראשון..

ואחריו אני אחליט מה אני מתכוון לעשות.. 

האמת שאני ממש רוצה להמשיך איתו..

הוא סבבה וכייף לי להתאמן איתו והוא לא מוותר לי

לא שאני מוותר לעצמי, אבל זה טוב שגם הוא לא.

אני סוחב כאב שיניים מטריד כבר כמעט שבוע, וחי בזכות אופטלגין נוזלי

ואתמול קבעתי תור מהיום להיום אצל הרופא.. (היה בחו"ל)

מסתבר שהתפתחה לי שם דלקת.. הוא אשכרה נבהל :/

דפק לי כמות חומר הרדמה שלא ברור לי עד עכשיו איך לא מסתלה אותי

לגמרי למשך כמה שעות.. זה היה מטורף... כפרת עוונות.

לא היתה לי חולצה מגוהצת נורמלאית לדייט וחששתי שעד שאגיע הביתה 

ועוד יש לי אימון באמצע.. אין מצב שאני יושב לגהץ לי משהו..

אז פשוט קפצתי לקסטרו..

המכנסיים שהתלהבתי מהם לפני כמה ימים התבררו כלא מתאימות

אבל מצאתי 3 חולצות יפות.. אחת לדייט, אחת לחג ועוד אחת ליומיום.

יש היום בעבודה איזו הרצאה של 3 שעות(!) בערב בין 4 ל7... זה פאקינג

נורא ואיום!

הבנתי שהמרצה הוא טיפוס מעניין ומרצה טוב.. אבל עדיין... בין 4 ל7

פאקינג סיוט בשבילי.. אני בליינד הולך להרדם/לנקר.. 

טוב אני רעב..

יאללה אוכל..

הזמן: צהרי יום חמישי..

המיקום: צפון תל אביב הישנה..

הארוע לשמו התכנסנו: ארוחת צהריים אצל מנהל המחלקה

ארוחה חלבית, חביתות, גבינות, בורקסים, פיתות, לחמים, ג'בטות

כל מיני סוגי שתיה ומיצים, סלטים ועוד..

המנהל מבקש את תשומת הלב לכמה דקות לומר כמה דברים..

מחלקים שוברי מתנה כאות הערכה לפועלם של מספר עובדים.. 

ואז..

אחרון חביב..

הוא פתאום מתקרב לשולחן שלי..

אני כבר לא זוכר מה הוא אמר..

רק שחשבתי לעצמי.. "אני?.. לאאא.. אין מצב.."

אז זהו.. שכן..

צחקתי ממבוכה..

בעיקר על פועלי אצל אחד הלקוחות..

בתקופה האחרונה אני נמצא יותר שם מאשר במשרד

אני לא ממש אוהב להיות שם.. 

מכל מיני סיבות..

בעיקר סוג האוכלוסיה.. 

צורת החשיבה..

וכו..

קשה שם.

אז כן זה מחמיא :)

ויש מצב שהייתי שמח יותר אילולא המצב הנפשי שאני שרוי בו..

הניתוק הזה .. קשה לי כלכך

הכל אפור

חסר טעם

חסר תחושה

שום דבר לא נוגע בי

הלוואי והיה אפשר לכבות את הרגשות..

ולו לזמן קצר..

טוב.. אני נאלץ לסיים את הפוסט

נוסעים להתקנה..

בהצלחה.

היום הזה מרגיש כמו יום אבוד..

לא מסוגל לעבוד

וגם כשאני כבר מנסה  - הדברים לא עובדים ואני לא יודע איך לתקוף את המשימה הזו

ולהגיע לפתרון.. וזה עוד יותר מתסכל אותי..

הייתי עף הביתה עם "אני לא מרגיש טוב.. החום הזה עשה לי רע.." (שזה לא רחוק מהאמת תכלס..

מישהו מכם טרח לצאת החוצא ליותר מ10 דקות?.. זוועה)

אבל יש לי שעות להשלים..

לא יודע איך שוב הצלחתי להגיע למצב שביום האחרון חסר לי שעות.. איך איך!?

אולי בגלל שאמש יצאתי מוקדם כדי להספיק להגיע לחנות מסויימת ברמת גן כדי לקנות

מכונת גילוח חדשה (פיליפס... ניתנת לשטיפה.. היה מעולה)??.. או אולי בגלל אותו יום

שהגעתי באיזה 12 וחצי וגרמתי לדחיית ישיבה עם המנהל פיתוח שהתקשר אלי לשאול

מה קורה והזניק אותי מהמיטה..? 

אין לי כח..

אין לי חשק..

אני לא יודע מה לעשות..

ואני לא יכול לדבר על זה עם אפחד..

גילוי נאות:

ארבעת השורות האחרונות לא מדברת על העבודה