לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  ranchuk

בן: 45

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אחמד שונא ישראל


עד כמה שתנסה להתעלם או לחיות בניתוק  - אי אפשר לברוח מהמציאות

ומהאמת הקשה..

שירו של בניון מבטא, לדעתי, את מה שהרוב המוחלט במדינה הזו מרגיש.

 

אין מה לעשות - האמת קשה וכואבת אבל היא אמת!

אי אפשר לסמוך על האוכלוסיה הערבית  - סוג של גיס חמישי

שיקום עלינו ביום פקודה.

 

 

אז אני אומר  - כל הכבוד לעמיר בניון!
תפקידו של זמר מעבר לעניין היצירה, הוא בין היתר לבטא את תחושותיו וגם להיות ביקורתי
די, נמאס לחיות בפחד במדינה היחידה שיש לנו!
זה פשוט לא נתפס!
הם צריכים להלך פה בפחד
הם צריכים לחשוש על כל צעד ושעל
אבל כשאנחנו מביעים רפיסות בלתי נתפסת
אז זה מה שקורה והם מרימים את ראשם המכוער 
והורגים בנו ללא רחם.

איך הגענו למצב שתמונות של יהודים עם טליתות ותפילין מגואלים בדם בבית כנסת

לא מספיק מזעזעות?! 

צריך עוד שואה כדי שמישהו פה יבין עם מי יש לנו עסק!? רבאק!!

כל אחד מהם הוא חיית אדם/מחבל פוטנציאלי

 

זה אבסורד שאני חושב לנסוע לירושלים ואז חושב:

"לעצמי.. רגע מסוכן.. איך נסתובב ברחוב?... ובטח להגיע לכותל גם בעייתי.."

ואז אני תופס את הראש..

לכל הרוחות זו הארץ שלי! למה אני צריך לפחד לנסוע לעיר הקודש שלי!?

 

לא אכפת לי שיקראו לי פאשיסט ולעזאזל העאלק-דמוקרטיה שיש במדינה הזו

אבל אני רוצה להלך בבטחה מהחרמון ועד אילת בלי לחשוש שאיזה רכב הנהוג

בידי בן עוולה יסטה מהנתיב וינסה לדרוס אותי..

אני רוצה ללכת להתפלל בכותל בלי לחשוש או להביט מעבר לכתף..

אני רוצה לחיות במדינה שאני מרגיש שאני שולט בה וחי בה בגאון בלי שאף

אום שמום או אמריקאי צבוע יגיד לי איפה מותר לי או אסור לי לגור.

 

 


 

נכתב על ידי ranchuk , 25/11/2014 11:25   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמאל נרדף ומושתק


תופעה חדשה במחוזותינו לאחרונה.. או שאולי לא לאחרונה..

אולי בגלל המצב זה בולט יותר מאי פעם..

 

אמנים מצאו להם דרך "חדשה" לחזור אל מרכז הבמה והתודעה,

הרי ידוע  שכל פרסום הוא פרסום וגם פרסום רע הוא פרסום..

אז באים להם כל מיני אמנים ונותנים ראיונות תמימים לכאורה ובין לבין

מגניבים איזו אמירה פוליטית אמיצה.. בד"כ שמאלנית קיצונית..

כעת, כל שנותר הוא לשבת על הספה ולהמתין כמה דקות..

 

התגובות והטוקבקים הנזעמים הרי לא יאחרו לבוא..

אנחנו עם חם מזג בארץ לוהטת (תרתי משמע) .. 

 

לאחרונה אני בודק הרבה את YNET, להתעדכן על נפילות ופרסומים על המצב

ורק היום קפצו לי לעיניים 2 ידיעות כאלו.. 

למשל עינת ויצמן, שלא זוכר מתי שמעתי עליה משהו לאחרונה, 

מגדילה ומתלוננת שבגלל דעותיה הקיצוניות, שהיא לא מנסה לחפות עליהן,

נפגעה הקריירה שלה..

 

כן.. נורא אמין..

מדבריה ניתן היה לחשוב שרוב אמני ארצנו והתקשורת והמדיה הם אנשי ימין

מובהקים שלא סובלים דעות שנוטות שמאלה..

זה אמין בערך כמו הדולר האמריקאי שעליו כתוב "In God We Trust"

פחחח

 

השניה זו עוד אחת שזמן רב מידי לטעמה כנראה לא מצאה עצמה בעין הסערה

או הקונצנזוס - אורנה בנאי..

שבראיון "מקרי" פלטה שהיא אוהבת ערבים וכמה מסכנים העזתים...

והיא מתביישת שזה העם שלה..

 

אני משער שבקרוב יצוצו עוד כמה כתבות כאלה..

שלא נדע..

כאילו אין מספיק דברים מעצבנים שקורים.

 

שיחשבו מה שבא להן..

אבל יש זמנים שעדיף לשמור את מה שיש לך לאמר לעצמך, קצת טאקט

לא הזיק לאף אחד..

וגם אמפטיות.. כלפי העם שלך.. לא כלפי עם אחר..

אנשים סובלים/נהרגים פה שנים ארוכות מאוד מירי טילים רציף ללא תגובה אמיתית

של מדינתם שכל הזמן אומרים לה להתאפק.. להתאפק,

כאילו שמדינה אחרת היתה מוכנה לספוג דבר כזה.

 

אבל הן רוצות להתפרסם.. הן זקוקות לרעש הזה סביבם..

ולעזזל עם כולם.. 

 

אנחנו המדינה האחרונה שמישהו פה סותם למישהו את הפה, ועדיין אנשים

קמים ומתלוננים על סתימת פיות..

לא יאומן.

לעיתים קרובות מידי אני חש קבס לנוכח עומס הברברת והטקבקת והידיעות המטופשות

שאפילו הדיו מתבייש להיכתב עבורן..

 

חז"ל ניסו לקבע כלל שאומר:

"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"

 

הלוואי ואנשים היו מאמצים את הכלל הזה..

זה היה תורם רבות בכל תחום בארצנו הקטנה והיותר מידי חמה.

בשורות טובות.

נכתב על ידי ranchuk , 17/7/2014 14:20   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איפה הכבוד ואיפה ההיגיון


אם יש פה מישהו לא שמאלני שיכול להסביר לי את ההיגיון מאחורי 

פעולות הממשלה בנוגע להפסקת האש הבזיונית הזו אני אשמח לשמוע.

 

בינתיים אני פשוט.. לא יודע.. 

התגובה היחידה שעולה לי בראש היא של אורנה בנאי כלימור..

אני בשוקאני בהלם,אני המומה!" ו"העם נקעה רגלו".

 

איך הגענו למצב שאנחנו מסכימים להפסקת אש וחמאס אפילו לא שוקל

את זה!?

במקום שנטחן אותם עד דק ונוריד אותם על הברכיים - שישברו להם את

הרגליים בדרך אם צריך - ואז שיתחננו להפסקת אש...

מצרים רק הציעה הפסקת אש וכבר פחדניהו ושות' בקבינימט קופצים על זה 

כמוצאי שלל רב ומסכימים..

וחמאס?

פחחחחח

הם משיכים להפציץ כאוות נפשם...

 

למה למה למה לכל הרוחות למה!??!?

איפה הכבוד שלנו!?

איפה ההערכה העצמית בתור מדינה ריבונית??

חצי ארץ ובעיקר הדרום כבר גם ככה סובלים.. אז לבוא ולקבל את התנאים 

לפני שחמאס מסכימים!?

זה בושה!

 

אם אנחנו לא נכבד את עצמנו אף מדינה ובטח ובטח לא אנשי הטרור

לא יכבדו אותנו... להיפך הם פשוט יציגו את זה כנצחון מוחץ שלהם על הישות

הציונית כאילו אין מחר.

 

הכל נובע מזילזול משווע של ההנהגה שלנו באזרחים.. כאילו זה ברור מאליו

שאנשים פה סובלים אז לא נורא אז יסבלו עוד קצת ויספגו גם השפלה... מה

קרה?.. לא קרה כלום.

 

פשוט מתסכל לראות את הדברים ולא להאמין.. 

למישהי פה במשרד יש אפליקציה של התראות שלא מפסיקה לצפצף כבר חצי שעה

אבל פחדניהו?

הוא מסכים להפסקת אש..

אין שכל ישר, אין היגיון בריא... אין כלום.

במילה אחת טמטום.

נכתב על ידי ranchuk , 15/7/2014 12:10   בקטגוריות אקטואליה, שחרור קיטור, ביקורת  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגיגים שלאחר מועד


במשרד.. סתם מצ'וטט פה ושם.. אין לי ממש הרבה מה לעשות..
חשבתי שאני כבר אתחיל חפיפה.. כנראה שזה לא כזה דחוף..
 
בינתיים הודעתי לכמה אנשים שאני עוזב בחמישי.. כדי שיהיו.. עוגה וכאלה..
על פי התגובות אפשר לראות מי התרגש מהעניין ועל מי זה לא ממש עשה רושם..
התוצאות לא הפתיעו אותי אני חייב לציין :)
כל יום אני קצת יותר קולט שאני עוזב ומתחיל במקום חדש.. ועוד שבועיים בערך
זה גם יקרה..
יש פה אנשים אני קצת מתבאס שלא ייצא לי לראות יותר.. כמו עומר, קרן, יעל
(שאני ממש מקווה שנצליח לשמור על קשר - על אף שעד היום זה לא ממש הצליח
לנו.. מאז שאני מכיר אותה היא מופיעה ונעלמת מחיי.. יכול להיות שזו תהיה התחנה האחרונה)
לירן, ליטל (שלאחרונה לובשת שמלות ש... נשאיר את זה לפנטזיות.. ), קרין (שעוד
לא התקשרתי אליה לאחל לה מזל טוב - מה נסגר איתי אני דוחה את זה כבר חודש..)
מאיר (שגם ככה הוא תקוע בDNB ואני בקושי רואה אותו..), רפאל, תמי, יפית, נעם..
ועוד..
 
סוכות עבר ביעף.. כמו כל דבר טוב ומהנה..
נורא רציתי לבנות סוכה השנה.. אבל כנראה ששוב אאלץ לחכות לשנה הבאה..
אז בלילה הראשון ישנתי בסוכה של אחד השכנים, חוזר בתשובה חביב, סוכה 
יפה, אורחים מהבניין, מהשכנים שאני מכיר - הותיקים - ישבנו לדבר עד כמעט 
חצות.
 
זה היה הלילה הראשון והאחרון שישנתי שם משתי סיבות:
1. כי הוא רצה לארח חברים בלילות אחרים (כשאני מנסח את זה ככה זה נשמע ממש רע)
2. והחשובה מבניהן, כי היתושים פשוט אכלו אותי.. דמט.. (נוט טו סלף: לקנות את האור
הסגול הזה לקטילת יתושים לשנה הבאה..)
 
בכל אופן, 
את כל החג העברתי אצל ההורים, הבאתי את הלפטופ שלא יהיה משעמם.. וספרים..
לאכזבתי לא עשיתי הרבה..
הרבה רבצתי בבית.. משלים המון שעות שינה.. המשכתי את מרתון חברים..
נסעתי עם אנה לצפון לעשות טרקטורונים, היא כלכך אוהבת לנהוג.. אז נתתי לה לנהוג
כמעט כל היום.. מעולם לא ישבתי בצד הנוסע ברכב שלי כלכך הרבה שעות ברציפות
תחלס היא נהגת טובה.. הבנאדם היחיד חוץ מאבאמא שאני סומך עליו לנהוג ברכב
שלי.. אמנם מידי פעם היא מלחיצה אותי.. אבל עד כה זה עבר בשלום.
 
הפעם יצאנו מאוכזבים מהטרקטורונים.. 
חברת רוה אתגרים הם קוראים לעצמם.. 
ובכן.. 
הנסיעה רחוקה מלהרגיש אתגרית, למעט קטע קצר בהתחלה ובסוף, וזה נורא מאכזב
ביחוד כשאתה רואה סובארו סטיישן משנת תרפפ"ו נוסעת ליידך..
המדריכים היו לא מוכנים... לא ממש ידעו לענות על שאלות על האזור וכאלה..
היתה הפסקה ארוכה מידי בשביל להכין תה על גזייה.. 
בקיצור... בהחלט טעון שיפור.
 
משם המשכנו לפסטיבל הסרטים בחיפה, שכל שנה אני רוצה לנסוע אליו אבל אף פעם
לא היה עם מי..  סופסוף השנה יש :)
ה-GPS עשה לנו חתיכת סיבוב בתוך העיר, אבל בסוף הגענו.. נראה לי קצת חוצפה לדרוש
סכומי עתק על חניה בפסטיבל כזה.. חשבתי שתהיה הנחה.. בייחוד כשאנחנו לא מכירים 
והרגשנו שעדיף לחנות בחניון שם.
החלפנו בגדים - אנה הביאה שמלה מהממת שקנינו לה לפני איזה חודש - הקרציה לא טרחה
לומר לי שהיא מביאה משהו מעניין אז אני הסתפקתי במכנס שאני אוהב וחולצה לבנה.. 
אני שונא להראות מהגברים האלה שלא משקיעים כשהאישה ליידם נראית מהמם.
 
היו המון אנשים, דוכנים, כל מיני קבוצות נגנים וכאלה - הרגיש די מושקע כל העסק..
ראינו את הסרט "בעין הסערה" (אמא: מה זה סרט אקשן? ספינה טובעת ויש ניצולים 
וכאלה!?..נוט) סרט אוסטרלי.. 
הסרט היה טוב רק שהקהל פשוט הרס את החוויה.. באמת..
היו המון מבוגרים/זקנים/קשישים, כך שכל חמש דקות בערך שיעול פה שיעול שם..
טלפונים סלולריים שאף אחד לא דאג לשים על השתק או לכבות..
דיבורים בסיטונות..
מאחורינו ישבו זוג שעד שאנה לא השתיקה אותם מעט בבוטות הם לא הפסיקו לברבר.
זה עשה לי פלאש בק לפעם ההיא שדיק לקחה אותי לראות את "הסמוראי האחרון" בזהב
בהצגת בוקר כי זה עולה 10 שקלים בלבד..
עליה וקוץ בה..
יחד איתנו היה בית אבות שלם..
כל רגע:(נא לקרוא במנעד של זקנים/זקנות) "מה הוא אמר??...", "לא הבנתי...", שיעול כבד
"אה דוקטור גולדשקרכלשהו מה שלומככהההה??... איך הילדים??..מה אתה אומר..."
(זה קרה באמת...)
 
אאהההההההההה חשבתי שאני מתחרפן!!!! עצבני
 
משם נסענו הביתה.. בתל אביב חיפשנו מקום לסושי.. אבל הכל היה סגור מוקדם משום מה
אז הסתפקנו בסלט חלומי בקפה קפה באבן גבירול..
את הלילה סיימנו בMate בפלורנטין.. המקום הקבוע שלנו..
 
סה"כ היה כייף :)
מזמן לא בילינו כמעט יום שלם יחד..
 
בין לבין, הלכתי עם דיק לחפש תיק חדש לעבודה, היינו בזהב בראשון.. 
דיק אוהבת חזה גדול אצל נשים.. בעיקר לבהות כשעובר כזה מולה (אגב.. זה רק אני, או
שניתוחי הגדלת חזה נהיו נפוצים בטירוף במחוזותינו?!.. ), ואני נוטה לעיתים לחשוב בקול..
עלינו במדרגות נעות..
מולנו הופיעה רוסיה נמוכה עם חזה עצום שעוד שניה הוא קופץ מהמחשוף הנדיב במיוחד
במיוחד (אם הוא היה נמוך עוד חצי ס"מ אני חושב שהיינו רואים פיטמה..הזוי)
דיק קלטה אותה קודם והיא תפסה אותה בוהה, ואז בתזמון מושלם אני הגעתי מייד אחריה
ונפלט לי משו כמו "טוב שהיא לא הולכת עם חזה בחוץ..."
בערך שתיים שלוש מטר אחרי שהיא חלפה על פנינו פתאום אני שומע צעקה "אז אל תסתכל!"
... המשכנו ללכת בנונשלנטיות כשיק נקרעת מצחוק..
גברת... ברצינות... באמת שלא היתה לי שום כוונה לראות את זה.. אבל כשאת הולכת ככה 
זה פשוט לדחוף את החזה שלך לאנשים בעיניים... 
 
אמש עשינו מסיבת הפתעה אינטימית במיוחד לאווה.. אפילו אני הייתי מופתע ממנה כי גיליתי
על קיומה בערך רבע שעה לפני..
המשכנו לדבר על הנסיעה של דיק לניו יורק.. לחודש..
גאד.. מה אני אעשה בלעדיה חודש... 
יהיה מולטי מצ'עמם!!! דמט! :/
 
היא רצתה שאני אסע איתה, אולם דא עקא, אין לי דרכון בתוקף ולא ויזה.. 
ואני גם מתחיל עבודה חדשה..
והיא מתכננת לנסוע לאריזונה לאח של יוסי.. שהיא כלכך מתלהבת ממנו..
ממש לא בא לי להרגיש גלגל חמישי.. 
 
לאחרונה נורא בודד לי..
בחגים זה גם מודגש במיוחד (כמה פעמים כתבתי במיוחד בפוסט הזה!?) כי כולם מברכים
אותי "בשנה הבאה אצלך" וכאלה..
הסבתא העירקית מתקשרת וצועקת עלי "נו כבר בדאלק!!! אני רוצה להספיק להיות בחתונה!!!"
אפילו הגבאי בשמחת תורה "נו יאללה תתחתן כבר נמאס לראות אותך פה לבד..." 
יו דונט סיי!!!
  
ואז נותנים לי טלפון של בחורה מב"ש בשם מירב (אני דווקא אוהב את השם הזה..  ) גרושה 7
חודשים.. והבטיחו לה שאני אתקשר... אני שונא שעושים לי את זה... קודם תשאלו אותי..
אז התקשרתי לשיחת היכרות.. 
שום - דבר - לא - הכין אותי לשעתיים הבאות..
במהלכן היא סיפרה בשצף קצף על הגרוש/הפסיכופט לו היתה נשואה...
אמנם הוא באמת פסיכופט שקרן נוכל רמאי - הייתי ממש המום ממה שהיא סיפרה..
אבל נשמה עיניים... לא מספקים מידע כזה בכמות כזו בשיחה ראשונה..
זה כאילו עברה לי רכבת משא ב200 קמ"ש דרך האוזניים..
ואני כולה התכוונתי לדבר איזה 5-10 דקות.. סמול טוק.. 
 
תודה לאל שנגמרה הבטריה של הסמארטפון.. אחרת זה לא היה נגמר..
 
אני דווקא טיפוס בעל אוזן קשבת מיומנת... אבל אפילו אני דורש הכנה מראש..
 
עכשיו אני מתלבט..
נפלתי לבור הזה כבר פעמיים בעבר..
פעם ראשונה היא אמרה שהוא בכלל לא התגבר עליה - אבל במשך 4 דייטים כל מה שדיברנו
עליו היה האקס... (ועוד אח"כ היא האשימה אותי במונולוג חוצב להבות שאני לא השקעתי
מספיק - כל זה בסמס ב9 בבוקר..)
 
בפעם השניה, היא הבטיחה שזה גמור מבחינתה וכבר עברה חצי שנה.. 
אבל דווקא כשאני התחלתי להתלהב.. היא פתאום הודיעה שהיא מצטערת אבל.. היא עדיין
בסרטים... 
 
אני ממש לא מעוניין בפעם שלישית כזו.. :/
 
לייפס אה ביץ'!
נכתב על ידי ranchuk , 9/10/2012 14:45   בקטגוריות בילויים, דייטים, חתונה, עדכונים, ביקורת, עבודה, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
37,201
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משוגעים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לranchuk אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ranchuk ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)