אתמול שאלתי אדם נורא יקר לי: "תגיד, מה היית אומר לי אם היית יודע שזו הפעם האחרונה שאתה מדבר איתי?!"

הוא ענה לי בחיוך אירוני: "הייתי שותק וככה זה אף-פעם לא היה נגמר"

הלוואי והייתי יכולה פשוט להמשיך ולא לעדכן בבלוג, כאילו וסגרתי אותו אבל עדיין ממשיכה.

אבל הבטחתי לעצמי שאחרי יום ההולדת אני פותחת תקופה חדשה והמעשה הראשון יהיה סגירת הבלוג.

חשבתי הרבה על איך ייראה הפוסט הזה, רציתי לסכם את הבלוג, לכתוב בהומור חוויות שעברתי בגללו, המון דברים, בעיקר כאב שנמצא בין השורות.

אבל אתמול כשהבנתי שהבלוג הזה חשוב לי בדיוק כמו אחד האנשים הכי משמעותיים בחיי, ואת שניהם אני הולכת לאבד, החלטתי שזה מה שאני אכתוב.

אם כך, הפעם זה קורה סופית. אני עוזבת אתכם קוראיי הנאמנים.

ובפעם האחרונה מסכמת.

.I will be always yours, Sanny the Warrior Princess