רק תני לי להביט.

עבר המון זמן.

אני קוראת ודומעת.

כל הבדידות והכאב והחוסר ידיעה האלה עדיין קיימים.

ומצד שני-

הם השתנו.

והתווספו דברים.

והתמעטו דברים.

ואני יושבת וקוראת, המון כעס על עצמי, המון קושי, המון איבה.

אני קוראת ואוהבת.

אוהבת את הילד והילדה שהייתי.

אוהבת את הנער והנערה.

אני שולחת רוך.

ושולחת רוך גם לאני של עכשיו,

מקווה שאקבל אותו.

את בסדר, ג'ן. את בסדר.

את בונה, באיטיות אך בהתמדה, את החיים שאת רוצה לעצמך.

את בונה את העצמי שאת רוצה לעצמך.

את כואבת, ופוגעת, ונפגעת, ובורחת, וחוזרת. עושה טעויות, נותנת לאחרות לעשות טעויות איתך.

ואת לומדת.

ואני אוהבת אותך, ג'ן.

אני באמת אוהבת אותך.