שלום,יומני החדש. מה שלומך,ידידי ? .... הבטחתי לך בשיחה הראשונה שלנו לספר כיצד ולמה התגלגלתי לבית הוריי היקרים ,אשר באשדוד.... אז ככה .... אפשר לומר שאני מגיל 18 לא גר עם ההורים,חוץ מהפסקות קצרות.... במהלך 6 שנות שרותי בצבא חזרתי הביתה פעם בשבוע/שבועיים,תלוי בתקופה.... אחרי השחרור גרתי איתם תקופה של כמה חודשים,עד שעברתי תל אביבה , ומאז,מהלך 3 שנים האחרונות, שכרתי דירה ברמת אביב,סמוך לאוניברסיטה,עם שותף.... קרה מה שקרה ועזבתי את הדירה הנוחה (ממש בכניסה לאוניברסיטה,מול הקופי טו גו,יתרונות עצומים - אפשר לשבת בבית בחלונות,לקום 25 דקות לפני תחילת שיעור ועוד...) .... התחלתי לחפש דירה בהרצליה ,אבל אני כמו שאני,לא עשיתי את זה בזמן ולא מצאתי שותף/דירה שישביעו את רצוני או שאני אשביע את רצונו .... וכך תם החוזה ונאלצתי לנדוד לבית אבא.... אני לא אומר שרק אני לא רגיל לגור עם ההורים,גם הוריי היקרים ,שיחיו עד 120 , לא רגילים לנוכחותי שם.... אמא שלי,לעת גיל העמידה, נהייתה סופרת ואוהבת לשבת ליד המחשב ,לכתוב ולפרסם את יצירותיה בדף אינטרנט משלה... אבל פתאום יש פולש "זר" בחדר שבו נמצא המחשב.... והפולש הזה ישן בחדר .... והפולש הזה (כמו שאולי שמת לב, יומני הוירטואלי) גם אוהב לשבת ליד המסך לא מעט... וזה יוצר חיכוך .... חוץ מזה, להזכירך, הוריי היקרים לא יודעים מאומה על זה שהיהלום שלהם אוהב להתעסק גם עם בנים בנוסף למין החזק.... ואז נוצר מצב שבו,במקום להרגיש בנוח ובטוח בבית ההורים,זה המקום היחיד עלי האדמות שבו האישיות שלי עדיין צריכה להסתתר ולהתחבא... בעצם ,כאן אני שוב מרגיש כמו בכלא.... אמא שלי , לא משנה באיזה הקשר, (לא בהקשר של חשד שלה שאני כזה,אלא כמעט להיפך) נתנה לי הרצאה לפני כשבוע על הסטיה האיומה והנוראית שנקראת הומוסקסואליות,איך ההומואים האלה מסתובבים בגאווה,ואיך נורא שהם יותר לא חשים צורך להסתתר ואיך זה מגעיל וסוטה... ושאני צריך להיזהר בחיפושיי אחר שותף,שלא אפול על אחד שהוא סוטה ורוצה לבעול אותי .... היית מאמין,מיי דיאר דירי? רציתי שהאדמה תבלע אותי,אבל הרבה יותר רציתי שהאדמה תבלע אותה... חלק מחבריי אמרו, חצי בקריצה וחצי ברצינות,שזה היה הזמן לספר... אני עוד לא מוכן לזה ולבטח לא כשאני גר כאן... אולי אחרי שאני אמצא דירה,סוף סוף,אז..... קושי נוסף במגורים באשדוד הוא כמובן הצורך להתנייד כמעט מדי יום בין אשדוד להרצליה (עבודה), וכשהאוטו שלך נתקע אחת לשבוע, אז המצב,איך אומרים,חרבאנה.... טוב,בנימה אופטימית זו,ואחרי שסיימתי לעשות בידינג לסמסטר א' באוניברסיטה ,אני אניח לך לנפשי,יומני החדש, ונדבר בקרוב (-:
(הערה לקוראים - פרק זה פורסם במקור באתר היכרויות אטרף ולא נכתב היום)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פינגי10