מדיי פעם אני כולי נתקפת בנוסטלגיה ורצון עז לחזור. זאת היתה תקופה טובה ובמיוחד בגלל זה
הנה 7 עובדות שלא סיפרתי בנוגע למעללי בגרמניה:
1. דיי הפתיעה אותי העובדה שבכל פעם שהיינו יוצאים לפאבים הבחורים הגרמנים העדיפו להתחיל איתי ולא עם הבחורות הגרמניות הנאות. ההרגשה של להיות מחוזרת היתה אדירה. תהיתי למה זה לא קורה יותר ב... טכניון?!
2. ההרגשה היתה אדירה במיוחד לנוכח העובדה שאכילת נקניקיות, שתיית בירה והתמכרות בלתי רצונית ל... קרמבו... נתנו אותותיהם בצורה מאוד לא נאה (כמה קילו נחמדים שעכשיו צריך לעבוד חזק כדי להוריד).
3. כל העושר הסקסי הזה והאדיבות שבחיזורים גרמה לי לחשוב שייתכן מאוד שנולדתי בארץ הלא נכונה. את זה אני מרגישה כבר הרבה זמן, אבל בהחלט שלראות את כל האנשים סמוקי הלחיים רוכבים על אופניים ונהנים מבירה קרירה צבטה לי קצת בלב. בגרמניה בהחלט הבנתי שזה לא כל כך מפחיד לחיות בחו"ל. זה אפשרי ולא אתנגד לעשות את זה שוב.
4. השהות בגרמניה היתה צעד חשוב להתבגרות שלי. לא רק מקצועית, אלא גם אישית. היה לי קשה להבין את זה במהלך הזמן וכנראה שהנתק בגרמניה הוא היחידי שיכל לגרום לי להבין מה צריך להישאר בחיים שלי ומה צריך לצאת מהם. כי מי אמר שאובייקטיביות היא לא מצרך נחוץ? טוב, אולי אני קצת מגזימה פה אבל הנתק הזה לתקופה קצרה היה בהחלט נחוץ כדי לקבל עוד קצת פרספקטיבה.
5. היו הרבה אירועים מפחידים בגרמניה... כמו למשל ללכת עם חבורת המתמחים והגרמנים ב- 1 בלילה דרך יער קטן וחשוך כשכל מה שמאיר את הדרך זה פנס הדינאמו הקטן והמרצד של האופניים של קרוליין. למה הלכנו משם? נו כי זה דרך קיצור כמובן. ככה מתחילים כל סרטי האימה.
או כמו למשל ללכת ב- 9 בערב לבד בהמבורג רק כדי להסתקרן קצת מחיי הלילה של רחוב רייפרבהאן, רחוב תעשיית הפורנו ועסקי הזנות של המבורג. מפחיד זה ללכת באחת הסמטאות של הרחוב הזה ולשמוע מישהו קורא או ממלמל משהו לעברי בגרמנית.
ויחד עם זה, בכל הדברים הכיוויכול נועזים שעשינו לא הרגשתי יותר מטיפה או שתיים של פחד וגם הפחד הזה היה לי מאוד נעים.
נו, אני לא כזאת פחדנית ולא כל כך חוששת מסכנות. אני אפילו נהנת מהן... אחרת בטח שלא הייתי מחזיקה בבעלותי רישיון לאופנוע.
6. ויחד עם זאת, יש דבר אחד נועז שהיתה לי אפשרות לעשות בגרמניה ולא עשיתי. היה בחור גרמני במסיבה שהיינו בה בברלין, עלם חמודות של ממש. הזמין אותי לפגוש אותו בהזדמנות אחרת בעיר שלו, המבורג, ולהראות לי קצת את הסביבה. עם הבחור הזה כאמור לא נפגשתי מפאת חששות מתגברים, אבל כן התלבטתי הרבה בנושא. אולי זה היה פספוס וחוויה גדולה שהוחמצה... ואולי עשיתי בשכל כי מי יודע מה היה קורה.
ככל הנראה אם הייתי נוסעת לגרמניה לפני שנה פלוס מינוס הייתי הולכת על זה אבל העובדות הטהורות מבהירות שזה פשוט לא ממש עמד בראש סדרי העדיפויות הפעם.
7. אני שונאת אתרי היכרויות. לא סתם שונאת אלא מתעבת. אני מחזיקה בסטראוטיפים גדולים מאוד לגביהם וסיפורים על אתרי היכרויות, בפרט בליינדייטים, גורמים לי להרים בסלידה את קצה השפה העליונה ולגלגל את העיניים תוך תחושת גועל.
אה... נכון... זה לא קשור למעללי בגרמניה. טעות שלי... טעות שלי... אבל זה בהחלט יהיה קשור למשהו הבא שאני חושקת לכתוב עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives