אם תדמיינו שהבלוג שלי הוא רצף שידורים ב... ערוץ 1 או משהו יבש הדומה בהתאמה... אז עכשיו פחות או יותר צריך להגיע האות שמסמן על קטיעה בלוח השידורים ומעבר למבזק מיוחד.
חוצה גבולות הוא מה שאני הולכת לספר לכם עכשיו; שערורייתי ברמות גבוהות ביותר. לא אכביר במילים כי מעשה שהיה כך היה:
מראש ידוע שאני לא חובבת טלוויזה... לא טורחת להתעדכן יותר מדיי, אפילו לא בחדשות. אבל היום... וידוי.
העובדה החדשה היא שבערך מאז שנכנסתי לטכניון הפסקתי לעקוב גם אחר מהלך החגים והאירועים במדינה. בתור סטודנטית בטכניון אין לי בין כה וכה חופש וגם הלימודים בין כה וכה מכסים פחות או יותר כל שטח מחייה שקיים בחיי האומללים. סטודנט שנכנס לטכניון צריך להיות מודע מתחילת דרכו כסטודנט כי הקרבות יאלצו להעשות וכי את חייו בשנים הקרובות הוא יאלץ לבלות בבועה הטכניוניסטית (שיש אפילו שיטענו שהינה גרועה בכמה מידות מהבועה התל אביבית).
בנוסף, תוסיפו את העובדה שאמא שלי גרה בחו"ל והמשפחה שלי גם ככה לא מתפקדת ותקבלו ענת אחת שדיי התנתקה ולא ממש מתלהבת למשמע הגעתו של חג כזה או אחר. אולי קצת פתאטי אבל זה מה יש... אני לא מתלוננת.
על כל פנים, לפני כמה ימים אותה ענת (זאת אני) הולכת בקמפוס בסביבות אזור המעונות שלה. מרחוק היא מבחינה באיזה כיסא גלמוד שעומד בכניסה לאחד הבניינים ועל הכיסא שני נרות. לא ממש התרשמה ענת... כל מה שעלה בראשה זה "נו, מה זה החרא הזה?". כבר ערב, מאוחר והיא כל כך עייפה... מרחוק עושה הרושם שמונח פתק ליד הנרות. היא מתקרבת וכל אשר עולה במחשבותיה הוא "הו, פאק... זה נרות זיכרון. בטח מישהו נפטר או נרצח חלילה וחס באי אילו מהעימותים. צססס... כמה נחמד מהאנשים בבניין להניח נרות זיכרון ככה ליד הביניין ולהוסיף תמונה של הבחור". היא עוברת במרחק מה מן הכיסא ומרכינה את ראשה בשאננות יחסית.
מתקדמת כמה צעדים. עוד כמה צעדים ועוד כמה... מסתובבת לאחור... רגע! hold it people! זה לא נרות זיכרון!!!
זה בכלל לא נרות זיכרון... עכשיו כשהיא כבר יותר מפוקסת היא מתודעת לעובדה שמדובר בחנוכיה נמוכה וסולידית ועליה שני נרות, שמש ונר ראשון של חנוכה. היא מתקרבת רק כדי לראות שעל הפתק כתוב "חג שמח" ושלל ברכות. היא מצחקקת לעצמה.
ממשיכה ללכת ועכשיו... עכשיו היא כבר ממלאת את עצמה בצחוק של ממש. לא תאמן האירוניה שבדבר. היא מגלה שהמציאות הישראלית מכתיבה לה אסוציאציות אפלות ומייגעות לאין שיעור.
ייתכן וכמה מכם יגידו שזהו בהחלט הזמן להתחיל להתעדכן במועדי החגים. ואני? אני פשוט אשאיר את המצב כמו שהוא. אחרת לא ישאר על מה לצחוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives