ובפינת הקאלט של היום, כמו שהבטחתי: אתרי היכרויות, מהות האהבה או גועל נפש וירטואלי?
כבר בערך חודש שמתחשק לי לכתוב את הפוסט הזה. ראשית כל תנו לי לספר לכם שכותרת הפוסט הינה פיקנטית להפליא, אבל על סקס ושקרים לא תוכלו לקרוא כאן. את הסקס אשמור לעצמי ואת השקרים רחוק ממני. את הבליינדייטים אאמץ לפחות לדקה או שתיים כי כעת... תנו לי לספר לכם למה אני שונאת אתרי היכרויות:
פרטי טריוויה קטנים מהעבר מעלים את הזכרונות הבאים-
בואו נגיד שבערך בכיתה ז', ח' הסצנה התל אביבית הנאיבית התחילה לבעבע בשצף קצף. פירוש הדבר אמר שכל בת טיפש-עשרה סוררת התחילה לחפש בנרות עם מי מחברי הכיתה היא תוכל להגיע למפגש החברתי של יום שישי בערב. המוצלחות שביניהן היו מחוזרות כבר מימים ימימה ורק היו צריכות לבחור את הנאה בעינייהן. השאר לאט לאט זווגו להן, מותירות את חסרות המזל לאנחות.
בדיוק באותו זמן ובדיוק עקב אותן סיבות התחילה לשגשג לה פאזת אתרי השידוכים לנוער. כמו שאר הדברים באותה תקופה אפקט העדר היה מאוד משמעותי ומהר מאוד אם לא יצא לך להזמין למקדונלדס לפחות בחור רנדומלי אחד בשבוע סולקת מהעדר. נו... אני כמובן מגזימה, אבל עובדה היא עובדה ושתיים מחברותי לכיתה היו יושבות כל הפסקה ומדסקסות על הבנים החמודים שהן פגשו דרך האינטרנט. ככה זה היה בתל אביב שנת 1999.
בכל הסיפור הזה אני תמיד הייתי סקפטית. מה לי וללהכיר בחורים רנדומליים? נו באמת... אם תל אביב היתה הבִיצה ואי שם בתוך הבִיצה היתה בֶיצה אז אני ככל הנראה הייתי בתוך הבֶיצה, מסרבת בכוח לבקוע. מאז ומעולם לא בדיוק חיבבתי את עדר האלפקות המקרקרות הידועות בתור "נשים" ו................... יחד עם זאת, כדי שלא יבעטו לי בבֶיצה גם אני חטאתי בחטא הנעורים ויצאתי לבחון את השוק.
את החוויה הזאת אני לא אשכח לעולם. אני זוכרת במדויק... איך נרשמתי לאתר "קופידון", פאקינג ילדה בת 14 נרשמת לאתר היכרויות!. כנראה שכתבתי בפרופיל מלא דברים ילדותיים, אני אפילו בטוחה בזה... ועדיין... התגובות לא איחרו לבוא. בכלל, זאת עוד היתה התקופה שבא כל הפדופילים עוד שיחרו לטרף ולא ממש היתה מודעות למתחזים בצ'אטים ציבוריים.
מכל המהומה הזאת וכל הטרארם מסביב להודעות פה, הודעות שם, איסיקיו פה, איסיקיו שם אני רק זוכרת שכבר אז ידעתי שאני בררנית. לא מיהרתי להיפגש עם כל אחד ולהגיד לכם את האמת... אפילו דיי עיצבן אותי שכל השיחות חסרות המשמעות האלו ממלאות לי את החיים ומאלצות אותי לשבת יום ולילה מול המחשב.
סיפור הבליינדייט הראשון בחיי-
אז אוקי, נגיד ונפל בחלקי לצוד דגיגון ברשת. דגיגון נחמד, חביב שיחה וציניקן מדופלם... ילדה בת 14, תופסת דגיגון ברשת?! כיום זה נשמע לי מגוחך, אבל אז בזמנו זה היה הרפתקאה מרתקת. גם ככה לא הייתי מאלו שיוצאות לדייטים אז בליינדייטים?
יאללה, Let's do it! אין לי מה להפסיד. עד שסוף סוף מצאתי מישהו חביב באתר היכרויות הזה אולי כדאי גם לנסות.
To make the story short, תנו לי להשפריץ פה ספויילרים לכל עבר - את הערב סיימתי באכזבה טוטאלית כשאני ממשיכה את חיי בסלידה מבליינדייטים וככל הנראה גם מאתרי היכרויות. לא זכור לי שנכנסתי או התחשק לי להיכנס לאתר הזה שוב... פשוט חסר טעם ותכלית.
ועכשיו נספר מה היה - וואו, אני לא זוכרת מה היה הכינוי של הבחור שם באתר. ת'אמת, מסקרן היה להיזכר אבל בואו נגיד שקראו לו "חתיך16".
אז אותו חתיך16, לאחר שיחות חביבות למדיי באיסיקיו, מציע לענתי הקטנה לצאת לדייט. "בואי נצא לעזריאלי, נראה סרט. ראית את הסרט החדש של.. נו.. אוסטין פאוורס... 'המרגל שתקע אותי'?" הוא שאל.
וככה קבענו. עזריאלי, סרט, 9 וחצי.
באותו היום בו נפגשנו ענתי הקטנה התגנדרה לה, התבשמה יפה יפה והתרגשה לאללה... בעבוע בוע של התרגשות. כמובן שכל זה התפוגג לו ישר כשהיא ראתה את הבחור. מסתבר שחתיך16 לא היה כל כך חתיך אחרי הכל... הבחור שהופיע לפניה היה דקיק ומחוצ'קן כמו... כמו... חנון. חולצת טי-שרט כזאת שמכפתרים רק למעלה ואיזה מכנס בלוי... שאני מתה להגיד שהיה טרנינג. בהתאם תוסיפו לבחור שיניים עקומות וקול דיי מונוטוני והרי קיבלתם את הסטיגמה המושלמת לבליינדייטים תוצרת אתרי היכרויות. באותו הרגע הייתי דיי מרוצה למען האמת שבחרנו באופציית הסרט... לפחות ככה לא צריך לדבר יותר מדיי.
אז ראינו סרט (אולי גם אחת הסיבות שאני לא אוהבת אוסטין פאוורס)... מיד אחרי זה הזמין אותי הבחור ללכת לאכול במקדונלדס (איזה רומנטיקה מלבלבת). ישבנו שם לאיזה שעה קלילה כשכל אותה העת הבחור מספר לי על משחקי מחשב וחלליות. אני כמובן הבעתי עניין כי אז עוד הייתי ילדה טובה אבל במוחי רק קדחו מחשבות על מה המסלול הקצר ביותר הביתה.
סיימנו לאכול, התלוותי עם הבחור עד לתחנת האוטובוס שם אמרתי לו "תודה רבה (עשית שירות נהדר לציבור) להתראות ביי ביי". אין טעם בכלל לציין שנשיקה לא היתה... עם מפגש כזה ילדותי אני מתפלאת שאפילו לא הקאתי בו במקום.
ובזה זה נגמר. זה היה דייט גרוע! ובתור בליינדייט ראשון ופגישה ראשונה (ואחרונה) שיצא לי לקיים מאתרי היכרויות היא הותירה רושם רע. רושם כל כך רע עד ש... נו את זה אתם כבר יודעים... פיתחתי סלידה מהותית מאתרי היכרויות.
אז מה פתאום כל זה צץ אל פני השטח פתאום אתם שואלים?
הכל התחיל כשהחלטתי סוף סוף לעשות שינוי מהותי בחיים שלי, אי שם לפני חודשיים בערך וכהמשך ישיר לחזרה שלי מגרמניה. גם מי שחושב שהוא מבין לא מובטח לו הצדק אבל לא ממש אכפת לי... כדי להשלים את הסיפור שכל אחד יחשוב עכשיו על כל סיטואציה העולה על רוחו... ... ... ... כן! בדיוק...! וזה מה שהוביל לשינוי!
לראשונה מזה 9 שנים עשיתי צעד מפגר ונרשמתי שוב לאתר היכרויות.
טיזינג? כן זה היה טיזינג!
על המעללים "המרתקים" של החודש הקודם תצטרכו לחכות ולקרוא בפוסט הבא... ועד אז? עד אז אני הולכת לשבת על בירה עם אלוהים ולדסקס על מהות החיים. צ'יצ'ינג!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives