הנה... הנה זה... רגע... עוד קצת... הנה מגיע שבריר שניה שבו אני לא מדברת על ליטופים ואוצרות יקרים מפז. תנצרו את הרגע הזה כי הוא פה לטווח קצר ביותר.
התכנסנו פה היום רק כדי להשוויץ ולהתפאר.
זוכרים את הפוסט בו הצהרתי על כניסתי כדיירת לדירה השווה ביותר שהייתי בה בקמפוס? אז היום באופן רישמי עברתי לחדר הכי שווה שקיים פה.
זה לא פוסט עם תובנות יחודיות; זה לא פוסט של התמודדות ודילמות; זה פוסט מנהלתי כיאה למי שמרוצה ממה שרואות עיניה ורוצה לחלוק זאת עם הכלל.
לשם הפרוטוקול נציין שכבר מן הרגע הראשון שנכנסתי לדירה בתחילת נובמבר ידעתי שהחדר שקיבלתי תחת חסותי הוא הגרוע מבין חדרי הדירה. חדר לו יש קיר משותף עם האמבטיה הבטיח לי כי בכל עת שמישהי תכנס להתקלח אני אאלץ לשמוע את המים הזורמים כאילו היו הם מפלי הניאגרה. ובנות... נו בנות... בנות היגייניות שכאלו... הן מתקלחות הרבה ובשעות לא סבירות בעליל. מי לעזאזל מתקלחת ב- 6 בבוקר?
על כל פנים, מלבד הבעיה הזאת החדר... אותו חדר ארור אותו עזבתי היום... ממוקם הישר מול המכולת ופחי האשפה של אזור המעונות. עובדה זו בהחלט אומרת כי תנועה של משאיות כבדות שכיחה באזור... במיוחד ב- 5 לפנות בוקר כשהגיע הזמן לפנות את הזבל ולעשות מלא רעש וצפצופים של רברס.
ואם זה לא מספיק אז תנסו להוסיף גם למשוואה את העובדה שממש מול אדן החלון קיים גרם מדרגות חיצוני של הבניין דרכו עולים כל הסטודנטים השיכורים והצעקניים שחוזרים מאוחר בלילה מעוד איזה מסיבה פרועה של פתרונות אינטגרלים.
אז היום, בהתאם להלך רוחי המאוד מרומם, התפנה בדירה חדר שהוא אנטי תזה מוחלט לכל המשוואה ב- 4 נעלמים שכתובה מעלה. חדר נפלא, חייבים להשוויץ:
אכן כן, לחדר יש מרפסת נפלאה. למורת רוחכם תשמחו לדעת שביליתי לפחות חצי שעה היום בבהייה חסרת תכלית אל עבר הנוף של מפרץ חיפה.
בלילה המחזה מרהיב:
זמנים טובים עוברים על כוחותינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives