זו פחות או יותר היתה האמירה של חברי ללימודים כשהם יצאו מפתחה של הכיתה בה נערך המבחן האחרון של תקופת המבחנים הנוכחית. 12 שעות של חופשת סמסטר, לא פחות ולא יותר... במציאות של ימיינו זה בהחלט כל מה שסטודנט טכניוניסט יכול להרשות לעצמו.
אני, לעומת זאת, רכיכה בפוטנציה. נשברתי מבעוד מועד ובדרבי הקבוע של הרציונל מול הרגש התחשק לי לשם שינוי להביס במפלה מוחצת את אותו רציונל מייסר (שגם ככה לא שווה הרבה בטכניון). לטובתי נרשם הפעם סוף שבוע שלם של עשיית כלום מוחלטת ש... למתעניינים שבינכם... רק השאיר טעם לעוד הרבה מאוד רצון לכלום.
על כל פנים, מה שתמיד מפתיע אותי מחדש זו העובדה שמהרגע שכף רגלי דרכה בטכניון תמיד יש אי אילו נושאים שצריך ללמוד ותמיד המועקה זו תחושת הלוואי העיקרית. מאותו רגע הגעה לטכניון לא היו יותר מחמש דקות נטולות שיעורים כך שהמילה "חופש", כפי שהיא נתפסת בלקסיקון הטכניוניסטי, משמשת כאשלייה מתוכמת שעיקרה להנמיך את שיעורי התאבדויות העתודאים ותו לאו.
אני יודעת שעברה עליי תקופת מבחנים מאוד מתישה ש... גם אם היא לא היתה הקשה מבין כל אלו שהיו היא בהחלט טמנה בחובה אלמנטים חדשים בכל מה שנוגע ל"חוסר חשק ללמוד". אני יודעת שאני ממש לא מוכנה לעוד סמסטר של ייסורים אל תוך הלילה וממש לא מתחשק לי לצאת אל עבר מרכז הקמפוס. כרגע, אם תשאלו אותי מה הפנטזיה הגדולה ביותר שלי אאלץ להגיד במלוא הגרון שאני משתוקקת כבר לקנות בגד ים ולרוץ לים. תדמיינו את זה... תדמיינו יום קייצי וריח של קרם הגנה באוויר. תדמיינו אתכם מנפחים כדור מים על גבי שמיכה גדולה שפרוסה על החול. תדמיינו את הריצה אל עבר הים כשטיפות המים ניתזות לכל עבר והגלים הקטנים מקררים את חום הגוף הלוהט. תדמיינו השתובבות ומשחקי מים... ממש כמו שהיינו קטנים. זה כרגע כל מה שאני רוצה. זאת המהות של החופש.
*שלוק* לוגמת מהקפה כדי להרגע.
אז איפה היינו? טכניון כמדומני... בגלל שזו כבר מסורת בשבילי אפרסם את המערכת לסמסטר הקרוב-
כיביכול עושה רושם לא מזיק, אך כל זה לכאורה בלבד. 8 קורסים בטכניון ש- 7 מתוכם כוללים עבודות בית ושיעורים הם ממש לא עניין של מה בכך, אפילו לסטודנט טכניוניסט מצטיין. 3 מאותם קורסים הם אימה מבחינתי, כשלכל אחד סיבה משלו. אותם קורסים עשויים להפוך את חיי לגיהנום עוד הרבה לפני שאספיק למרוח את קרם ההגנה ולפזז לי אל עבר הים.
אני לא אופטימית במיוחד היום.