בזמנו, כשיצאתי מהבועה התל אביבית אל עבר העולם הגדול גיליתי שהאוכלוסיה מגוונת ממה שחשבתי. הייתם מאמינים שאפילו לא ידעתי שיש ערים בהן הציבור האתיופי הוא חלק ניכר?! אני זוכרת בבירור... זה היה יום שבו נסעתי לאחת מעיירות הפיתוח פשוט כי היתה שם הצעת עבודה מעניינת. לא אשכח איך הדהימה אותי העובדה שיש מלא דברים שאני לא יודעת. מסתבר שלא כל מה שנמצא בסביבה המיידית שלי הוא הנכון ואפילו עובדה מטופשת כמו פילוג האוכלוסיה במדינה יכול לעורר הדים בקרבי.
אני טיפוס מאוד סקרן, אין ספק בכך בכלל. במשך כל שנות ילדותי בתל אביב ראיתי את עצמי כטיפוס בעל ידיעות מגוונות ובאופן כללי כאדם חכם למדיי. אז כן, נכון... תמיד יהיו כאלו שיהיו בקיאים יותר וחכמים יותר. בסצנה התל אביבית היו טובים ממני שהתבלטו באומנות וכן טובים ממני שידעו לשנן בע"פ את שייקספיר מהסוף להתחלה. ויחד עם זה, האווירה היתה תמימה ועוד חשבתי שקצת הידע שיש לי במדעים מדויקים הוא עילוי יחודי לי.
שינוי משמעותי בתפיסה שלי התחיל כשנחתתי בטכניון והבנתי בדיוק עם מה יש לי עסק פה. אם קראתם עד לפה כנראה שכבר הבנתם שאני תחרותית לא קטנה כך שאומנם הטכניון מתאים לי פרפקט אבל בהחלט לא הייתי מוכנה לעובדה שהצריכה ממני להאבק פה על חיי בציפורניים.
האוכלוסיה בטכניון מורכבת מלא מעט אנשים חכמים. הרבה מהם, אפילו חברי הקרובים, הם עילוי של ממש. פתאום להתחיל ללמוד פה הפך אותי מתלמידה מצטיינת לסטודנטית שנאבקת בכוח על הציונים שלה ונזהרת שלא לאבד את הקצב ולהחליק (טוב, ככה הרבה מרגישים). במקום שכזה בכלל אין על מה לדבר בכל מה שנוגע להתבלטות ככה שאם עד לאותה תקופה חשבתי שהידיעות שלי בתחום המדעים מרקיעות שחקים בטכניון נוכחתי לדעת אחרת.
אז בסדר, שוב בואו נזכיר שתמיד קיימים חכמים וטובים מאיתנו ועד כמה שהייתי רוצה... לנכס לעצמי טריטוריה באיזשהו תחום ידע נראה כיום ככמעט בלתי אפשרי. כיום, לראות עיניי, זה לא עניין של מה בכך ולרוב יהיה מאוד יומרני ומשתחצן.
הרבה פעמים אני מרגישה את עצמי טובעת בכל הים העצום הזה של המידע שמקיף אותנו. בשבילי זה כמעט בלתי נתפס... ואיך בכלל אפשר להאחז בקצה של חוט מהמידע הזה?
בימים כתיקונם זה ממש לא נושא לחשוב עליו אבל הפוסט המתמרמר של קוויקי ועוד איזה טריגר או שניים עודדו אותי לכתוב את השניים וחצי משפטים האלו על קורותי בעניין.
ההנחה הרווחת שלי היתה שאם לא ידע כללי ענף בנושא כזה או אחר אז לפחות תישאר לי האמת הפנימית שלי והדעות המגובשות שלי בהן לא אוכל לטבוע שכן הן החלטיות וקבועות. כיום אני לא יודעת אם גם על זה אפשר לסמוך.