אני יושבת עכשיו ומסתכלת... יותר נכון בוהה... בעמוד אינטרנט שמציג את פרטי חשבון הבנק שלי. יש להם שם אפליקציה כזאת שנקראת "ניהול תקציב" והיא מאפשרת לאנשים אומללים לראות על מה בדיוק הם מוציאים את הכסף שלהם בכל חודש וחודש ומאיפה הם בכל זאת זוכים לישועה כלכלית... כל זה בהצגה גרפית מהנה למדי. אני, בתור אחת מהאנשים האומללים, מוצאת כי החוויה של השוואת השינוי בהכנסות נטו שלי לאורך מספר חודשים היא מאוד "מהנה".
נתון מרעיש במיוחד הוא שרף ההכנסות נטו שלי בכל אחד מארבעת החודשים האחרונים (אם לא יותר) נמצא על מינוס יציב במיוחד... טוב, את זה עוד יכולתי לנחש אם היו דוחקים אותי לפינה. מה שלא ברור הוא איך לעזאזל אני ממשיכה להתקיים? בקצב הזה ו... למרות שאני עובדת... כנראה תמצאו אותי ממשיכה להתקיים... ברחוב (נפלא הוא יצר הקיום).
על כל פנים, כל הנתונים המרעישים האלו בכלל לא מונעים ממני מלפנטז סחור סחור על חופשות עתידיות והנאות בלי סוף. משהו פה מוזר ומישהו כנראה צריך לסתור לי ממש חזק כדי להוציא אותי מכל האופוריה הזאת אבל עד שזה יקרה... תנו לי לשפוך קצת מהגיגי-
כסף בא וכסף הולך. אבא שלי תמיד אומר לי בשיחות הטלפון שלנו שכל אדם, אפילו אם הוא עשיר מאוד, תמיד צריך ותמיד ירצה עוד כסף ועל כן צריך תמיד להגיד 'כן' כשהזדמנות להכנסת כסף נופלת בחיקכם. אני מהנהנת לחיוב ואומרת 'כן' כמיטב משנתו של אבא שלי.
במקביל, זה שאין לי כסף לא אומר שאני אפסיק בזה הרגע להנות. אם אכן הייתי דוגלת בשיטת ה"אין כסף - אין הנאה ואין בילויים" כנראה שהייתי מאלו שלא יוצאים מהבית במשך כל החיים כי אם לומר את האמת, אני לא מאלו שנולדו עם כסף וכנראה גם לא מאלו שימותו עם כסף. למזלי אני לא דוגלת באותה שיטה ואפילו להפך... אני נחושה להעניק לעצמי את כל מה שבחורה בגילי צריכה ורוצה. אם אני הולכת בסופר ובא לי לבשל לארוחת צהריים סטייק טוב אני בהחלט אלך על זה ואם אני רוצה לצאת ביום שישי עם חברים לשתות בירה אני בהחלט לא אתחיל לעשות לעצמי חשבונות כלכליים אלא אשתה את הבירה שלי כמו שצריך. יותר מזה... אם אני רוצה ללכת להופעה של להקה שמגיעה מחו"ל וכרטיס אליה הוא יקר... אני... כנראה אלך על זה כי אלו בדיוק הדברים שנותנים את הטעם לחיים שלי. אני לא מוכנה לוותר על דבר אחד מהם, אפילו לא תמורת שקט כלכלי (הסתייגות: יש לשים את הכל בפרופורציה. הנאות הן בגדר הכרח כל עוד הן ניתנות בצורה מאוזנת ולא הופכות לעניין של שגרה יומיומית).
אז אין לי עוד הרבה מה להוסיף מלבד העובדה שאני פנטזיונרית דגולה וכנראה אהיה משועבדת למינוס לעוד הרבה זמן. כמו שאני רואה את זה עכשיו... אני כנראה אהיה חייבת לפחות חצי שנה של עבודה בסיום התואר כדי להחזיר את עצמי לדרך הישרה והטובה. זה בכלל לא מנחם אבל יש לי הרגשה שזו עובדה טהורה.
רציתי לכתוב עכשיו כמה מילים יפות על רודוס ועל קווי שיזוף- בעד או נגד? אבל אני נוטה לקצר במילים הפעם לטובת הכלל ומבטיחה את הפוסט הזה לפעם הבאה... כי בחיאת, כבר עבר הרבה זמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives