אני צריכה להפסיק לקלל בבלוג זה לא נאות לאשת הייטק רמת מעלה שכמוני.
יום ראשון לעידן אותו אני מכנה "עידן ראיונות העבודה הבלתי מתפשר והבכלל לא כייפי!"
יום בכלל לא כייפי!
הדרישות לתפקיד ברורות:
נוסיף ונגיד: עדיף שיהיה תפקיד קל, עם הרבה כסף ומעט לקוחות. כי.... מי עצלן, מי?
חשבתי שזה כנראה הולך להיות סיפור בהמשכים, כי כידוע קשה למצוא עבודה בישראל, ומן הראוי שכותרת הפוסט תכלול בתוכה את הביטוי "פרק א'".
כן, כן, צדקתי. סיפור מעייף. אני אלגום לי מעט מהקפה המשובח, כמו שעושה כל עובד הייטק חרוץ אך יגע, ואספר בקצרה איפה הייתי ומה עשיתי.
קצת על המקומות. מה אהבתי. מה לא אהבתי. תחזיות. מה היה בראיון. שטויות כאלו... תיעוד שכזה...
אני לא מקווה לזכות בשום פרס פוליצר ככה שאם הסיפור יסתיים כבר בפרק ב' מה טוב... נתחיל:
יום ראשון [23.04.06]:
1. הספרייה הממוחשבת של הפקולטה לרפואה (שעה 14:00, ראיון עם גבר שמן ומעצבן)-
אצתי רצתי לי לפקולטה. למקום כזה אין מצב שאני אאחר, אפילו לא בעוד מליון שנה.
מקום מאורגן, מסודר ועם הרבה מסוקסים ברמות אלו או אחרות של הסמכה.
בסביבות ה- 100, 150 מחשבים.
הלקוחות: סטודנטים, אנשי הספרייה והדרג המנהלי של הפקולטה. גם לקוחות שעובדים מהבית ויש לתמוך בהם מבחינה מחשובית.
העבודה: עבודה פשוטה מזו אי אפשר למצוא. הבסיס של הבסיס. רווח קל במעט מאמץ. עבודה שכוללת לא יותר מתקלות בסיסיות. חלומו של כל טכנאי עצלן. היופי במקום הוא שהוא כפוף לספרייה הממוחשבת הראשית של האוניברסיטה ככה שגם אם יש בעיות יש עם מי להתייעץ ואת הבעיות הרציניות מעבירים אליהם.
יופי.
התנאים: צוות קטן של 4 אנשים. עובדים במשמרות ככה שמשמרת יכולה להיות גם לבד. 30 שקל לשעה שזה מכובד מאוד. אבל... ובאבל הזה מתחילה הבעיה... המשרה היא לא מלאה... מסתכמת ב- 90 שעות לחודש. והמשכורת בהתאם... צריך למצוא עוד עבודה חלקית... זה לא אידיאלי.
הערה: למה? למה? למה המעסיקים חייבים להשחיל את המשפט הבא בכל ראיון- "מה את מתכננת לשנה, שנתיים הבאות? את לא רוצה לטייל? אין תוכניות ללמוד?... את יודעת, אנחנו מחפשים פה מישהו לטווח הארוך...שלא יעזוב אותנו אחרי חצי שנה... זאת התחייבות!"... למה? למה? כל כך לא נעים לשקר. זה פוגע לי באמינות...
חבל. חיים קשים, אמא לא אמרה לכם להיזהר מנוכלים? נו מילא.
הבוס: איש שמן, חצי מקריח שחצי חיוך לא עלה על פניו למרות שאני בשיא תקופת ההומור שלי עכשיו. התעקש לדבר עם המפקד שלי. שידבר.
הראיון: פיס או קייק... אבל הלחץ לא עשה את שלו.
התרשמות כללית: 8 בסולם המשרות של ענת.
דווקא אחלה מקום. מתאים מאוד. אפשר לשלב את זה יפה מאוד עם עוד משרה ולהרוויח אחלה כסף. מקווה שלא פישלתי יותר מדיי ושמתמודדים קשים לא יהיו.
תחזיות: 8 כוכבי ניבוי הצלחה.
אמר שאני "אובר קווליפייד" בהומור קל והראה לי את המקום. יש מצב שנוצר הרושם הטוב.
2. "פאי פיננסים", חברה עסקית הסוחרת בבורסה (16:00, ראיון עם גברבר צעיר לבוש טי-שרט וכפכפים)-
הופס אנחנו מחוץ לאוניברסיטה. 2 אוטובוסים נוספים ואני בבניין המפואר של החברה, שעתיים אחרי.
ציפיות אחרי הראיון הראשון: אה, "פאי פיננסים", בטח עוד מקום שכוך אל שכל מה שצריך שם זה איזה טכנאי דרג ז' בעבודה מחורבנת אך קלה להפליא של תיקון תקלות בסיס.
יופי.
הבעיה- פה בדיוק היתה הטעות.
מקום חביב, מעוצב למשעי, אפילו מזכירה חיננית שהציעה קפה.
בסביבות ה- 150, 200 מחשבים.
הלקוחות: אנשי החברה. צעירים לרוב.
העבודה: פה נכנס יפה המשפט Oh mother f***ing god of all gods! לא הייתי צריכה לפקפק בחברה הקטנה-
15 דומיינים שונים שמקושרים למקומות שונים (בין היתר לבורסה). שרתים מכל הסוגים ומכל הדגמים (דוא"ל, אנטי וירוס, firewall, הכל הולך). בסיס תקשורת שיושב ממש אצלהם! הרבה יותר מדיי עבודה... הרבה יותר מדיי לדעת...
התנאים: Oh mother f***ing god of all gods! מצב עכשווי- צוות של איש אחד. מצב עתידי- צוות של שני אנשים. הבנאדם מחפש שותף כדי לחלוק איתו את העומס. ויש עומס! המשרה היא הפעם משרה מלאה, אבל השכר גלובאלי. דיברנו על בסביבות ה- 5000 בחודש.
הבוס: חמוווודד. סה"כ בן 27 אבל איזה ידע, איזה ידע! צחקנו קצת. דיברנו גם על החיים. קצת הרבה יותר נחמד מהקודם...
הראיון: לבנאדם היו שאלות מוכנות מראש. הוא היה מוכן והבקיע גולים בזה אחר זה! הבנאדם יודע לשאול- משאלות כמו "תני 3 תכונות לא טובות שקיימות אצלך" ועד... "אם את רוצה לעשות גלובל דסטרביושן לגרופ פוליסי של הפייר וול עם הGBH של ה PCD ושיהיה Haba Baba מה תעשי?"
"אממ... אממ... תשמע. תראה... פחות התעסקתי בנושא הזה בתפקיד שלי, אתה מבין?", היתה התשובה הניצחת.
Oh mother f***ing god of all gods! הבנאדם יודע את העבודה. יש לו ידע והוא גם תוכניתן. שיט!
התרשמות כללית: Oh mother f***ing god of all gods! לזה מגיע 3 בסולם המשרות של ענת.
עשה רושם שיש צורך בהרבה יותר מהידע שיש לי וחבל, דווקא עשה רושם של אחלה מקום.
תחזיות: 2 (אם לא פחות) כוכבי ניבוי הצלחה.
היו הרבה יותר מדיי שאלות שעניתי עליהן בחצי גמגום והרבה יותר מדיי שאלות שלא עניתי עליהן בכלל. לא עושה רושם שזה המקום שלי.
חזרתי הביתה עייפה ובכלל לא מרוצה.
מסקנות כלליות: אוניברסיטת ת"א עדיין שולטת ואם היה דבר שנקרא "מירוץ המשרות" היא היתה כרגע במקום הראשון והמאוד מפוקפק.
התרעה מראש: מחר. כן, מחר יום שני. מחר הולך להתפרסם פרק ב' ולמה?
מחר יש לי עוד שני ראיונות.
עוד יום מעייף, עוד מלחמת התשה.
על סדר היום- מקומות שבעיקרם טובים לקורות החיים! מקומות עם מוניטין!
כל זאת ועוד ב... "המרוץ של ענת לעבודה הגונה".
קוריוז:
יש גם נוכלים. אני שונאת נוכלים, אבל היה עניין משעשע. סיפק לי את שעשוע היום.
רצה לקבוע איתי פגישה אדם חביב. כריזמטי במיוחד.
"אנחנו חברה שעוסקת באיכות חיים", הוא אמר.
"יופי, ו...", אמרתי.
"herbal life, שמעת?", התחלתי לפקפק. לחברה יש מוניטין גרוע, זה ידוע.
דיבר האדם במסווה של חביבות... תזומני לארוחת ערב (על חשבונך), נראה לך את העבודה... את המוצרים...
פקפקתי עוד יותר.
"איך כל הדבר קשור למחשבים?", שאלתי. עדיין חשבתי שאולי מדובר בתמיכה...
"שיווק רישתי, את מכירה?", ניסה לעשות רושם. צעיר משוחרר היה נופל במלכודת השם הקליט. הרי יש "רשת" בשם. זה חייב להיות טוב...
"לא!", שיחקתי אותה לא מבינה, "מה העיסוק הספציפי במחשוב?", שאלתי בתמימות.
"תראי. תשמעי. מחשבים הם דרך אחת מיני רבות להשיג את היעד שלך... את מבינה?!", בלה, בלה, בלה, הוא דיבר...
"תודה, אני אצור איתך קשר עוד היום לאשר הגעה במידה וכן", וניתקתי...
הביטוי "שיווק רישתי" זה רק עוד ביטוי יפה לצורת מכירות ושיווק בלתי יעילה בעליל שגורמת לגרעונות הרבה יותר מדיי גדולים לפרט הקטן ממה שהוא יכול לתפוס בהבנתו הרגעית. זה למי שלא ידע...
אני ידעתי.
צחקתי מהעובדה שהוא ניסה להכניס לי את הביטוי כעוד דרך לשכנע אשת הייטק לעתיד ולצרף אותה לשורותיו הבזויות!
"שיווק רישתי" אלק! למדתי להיזהר מנוכלים.
עוד לקח של האזרחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives