I'm back ובאמתחתי שני מקומות חדשים
לאוסף "Been there; Done that"...
עוד לא הבנתי למה ירד גשם היום... קוריוז של אלוהים לכבוד יום השואה? מכשול רטוב במיוחד בדרך שלי לכיבוש הפסגה? אף פעם לא יורד גשם בתקופות האלו... זה חייב להיות דווקא! אני והמטריה, בכל אופן, הסתדרנו אחת עם השניה יופי יופי והיה לשתינו רטוב במיוחד.
הערת פתיחה: ידעתי, ידעתי! אמרתי שכל הסיפור יכול להסתיים כבר בפרק ב'! כבר אמרתי כמה מהר נחטפים לשוק אנשי מחשוב ששירתו במקומות אסטרטגיים בצבא?
השאלה היא האם אני רוצה שכל העניין יסתיים כבר בפרק ב'? האם לא כדאי לתת לסיפור להימשך לעוד איזה שניים, שלושה פרקים...? אולי יש דברים יותר אטרקטיביים בשוק (מה שנקרא- העבודה האידיאלית)?
שניגש לעניינים?
יום שני [24.04.06]:
1. מרכז מחשוב Getter ("גטר"), תמיכת מדפסות Lexmark (שעה 11:30, ראיון עם איש חביב ועיפרון מאחורי האוזן)-
כן, כמו שאמרתי, היום הוא יום המיועד לראיונות עבודה שעיקר תועלתן תבוא לידי ביטוי בקורות חיים.
מרכז תמיכה Lexmark הוא ממרכזי תמיכת המדפסות היותר חביבים עליי ובטח שגם על צה"ל. אלפי מדפסות רעועות זרוקות בחורים נידחים בבסיסים מפוייחים. כמובן, לא חסרים גם זכרונות צבאיים על ימים נטולי שינה בהם היינו נעמדים מול המדפסת ומתחננים שתעבוד; וכשלא עבדה נעמד לידנו גם טכנאי מיוזע, מנחית מכה אחת או שתיים... לסדר את העניין! ... תמיכה למופת!
הלקוחות: מכל הבא ליד. מלקוחות עסקיים וחברות עד לקוחות ביתיים וחסרי מושג קלוש במדפסות.
העבודה: עבודה פשוטה. Help Desk. אבל לא סתם Help Desk, אלא תמיכה שמתבססת על פתרון תקלות מדפסות בלבד. מכיוון שידוע שמדפסות הן בעלות פונקציות כל כך פשוטות וסטנדרטיות זאת עבודה פשוטה. פשוטה מאוד! אפילו ה"בוס" אמר שתוך חודש חודשיים לפי הרגשתו אני אוכל להיות אחראית משמרת. נחמד.
מצד שני, הבטחתי לעצמי שאני לא אכנס לתחום התמיכה הטלפונית. זה תחום שוחק, לא כייפי בכלל וחסר גיוון ברמות היסטריות. הייתי מעדיפה שלא ללכת על עבודת כאלו אבל במצב כלכלי רעוע כמו שלי- הכל יתקבל בברכה, במיוחד עם מוניטין שנקרא Lexmark.
התנאים: משמרות מפוקפקות. משכורת- מפוקפקת עוד יותר של רק 21 שקל לשעה. ממש לא עומד בציפיות שלי לחברה שלהם, אבל... חשבתי שאולי דווקא אפשר לשלב את העבודה עם עבודה כמו באוניברסיטה... זה יכול ליצור שילוב קטלני וגיוון לא רע בכלל!
זאת אופציה. לא שללתי על הסף...
הבוס: הייתי בשני ראיונות. אחד אצל המנהל הטכני שהתרשם מאוד ואחד אצל המנכ"ל. שני אנשים בדרנים, חביבים עד מאוד. גרם לי לקנא בעובדים שלהם לא מעט כי ידוע שלמצוא בוסים טובים זה עניין לא פשוט!
הראיון: מעולה- התקבלתי. המנכ"ל שאל אם אני רוצה לחתום על חוזה ואף הוציא את העט...
התרשמות כללית: 7 בסולם המשרות של ענת.
Getter זאת אחלה חברה. שלחתי לשם קורות חיים בלי שהם בכלל פרסמו מתוך מחשבה של - אני רוצה לעבוד שם, אם הם יחזרו אליי מה טוב.
הם חזרו אליי אבל התנאים לא מזהירים וגם העובדה שהעבודה היא רק בתחום ה Help Desk לא הועילה הרבה.
אמרתי למנכ"ל שיתן לי עוד יומיים להסתובב בשטח ואני אתן לו תשובה סופית.
אני לא חושבת שיומיים יספיקו... אבל אולי עד אז המחשבות יתבהרו... אני צריכה להחליט, ולהחליט מהר! אני יכולה לעשות את זה? אני בכלל רוצה לעשות את זה? מצב לא אידיאלי בכלל!
תחזיות: טוב, פה יש 100% הצלחה ברורים.
השאלה מה עושים עם ה- 100 הזה?!
2. IBM שם החברה הולך לפניה... (14:00, ראיון עם רכזת כוח אדם של החברה)-
הראיון הראשון נגמר יותר מהר מהמשוער ככה של- IBM בגבעת שמואל הגעתי שעה לפני הזמן. מעולה!
מי היה מאמין שאני אצליח לא לאחר לאף אחד מהראיונות, אה? אני עדיין טוענת שזה צירוף מקרים חסר בסיס ריאלי.
ניצלתי את השעה לסנוויץ' טוב וקפה, נהנת מהנוף המאוד מפוקפק של הלובי... - בריכת דגים?!?!
ציפיות אחרי הראיון הראשון: הו! IBM! זה צריך להיות ראיון טוב! המוניטין מעל ומעבר לנתפס והעבודה- better be good! אין חדה וחריפת מחשבה ממני עכשיו ככה שהעיתוי מושלם וגם המקום...
הלקוחות: לקוחות עסקיים של IBM ושל חברות הבת שלה. אנשי מנהלה ושאר זוטות. הרבה לקוחות - הרבה תמיכה!
העבודה: לראיון הזה זומנתי בעניין שני תפקידים-
האחד, פרוייקט של חודש וחצי הקשור להקמת תשתית שרתים חדשה בשלישות הראשית ברמת גן. 25 שקל לשעה. לצורך העניין יוקם צוות של 4 אנשים שיועסק במשרה מלאה. עבודה נחמדה וכייפית. היא יותר טכנית ככה שזה סוג העבודות המועדף עליי.
מכיוון שלא אני ולא היא ידענו איך הולך עניין הסיווגים האזרחיים לחיילים שזה עתה השתחררו העניין הושם בינתיים בצד עד להשלמת בירור. לא נרחיב בעניין הזה כי אני לא יודעת כמה הוא יהיה רלוונטי. בירוקרטיה ישראלית זה נושא מסובך ככה שיש לי הרגשה שהם יעדיפו מישהו עם אישור וסיווג מוכנים מראש.
חבל!
השני, שוב, עבודת Help Desk סיזיפית, אבל הפעם רחבה יותר ומעמיקה יותר. IBM מתעסקים בתמיכה מלאה של כל הבא ליד. אין בכלל ספק שזאת עבודה שירצה להשיג כל מי שמתעניין בהרחבה הידע וקורות החיים שלו כאחד! ל IBM יש קסם שכזה - נשבתי.
התנאים: גם פה, כיאה לעבודת Help Desk המשכורת מזערית. 22 שקל לשעה במשרה מלאה. היתרון- תלושים נוספים לקניית אוכל! (ל- IBM כמו לכל הטובים יש את הפרויילגיות היוקרתיות והמאוד משתלמות האלו!)
הבוס: טוב... עוד לא פגשתי את המנהלת של המוקד אבל רכזת כוח האדם היתה חביבה מאוד. הרשמתי והורשמתי.
הראיון: הראיון גם פה, כמו ברוב חברות המחשבים, מורכב משני חלקים- ההיכרות והמקצועי. היום היה עניין ההיכרות. אני וכישורי ההתבטאות שלי זה דבר שנודע למרחוק ככה שלא היה ספק בליבי שהיא תתרשם- היא התרשמה. ככל שזה תלוי בה עברתי לשלב השני.
השלב השני יהיה במהלך השבוע או שבוע הבא. עכשיו אני רק מקווה שהצבא באמת נתן לי את הידע המתאים והמספיק כדי להתמודד עם מרכזי תמיכה, במיוחד אם הם בסדר גודל של IBM! רק שלא יהיה קשה מדיי ואני במסלול הנכון!
התרשמות כללית: 8 וקצת בסולם המשרות של ענת.
מה שהעלה היה כמובן המוניטין והעובדה שאני עוד באמת עשוייה ללמוד דברים מהעבודה הזאת.
מה שהוריד היה השכר, מרחק הנסיעה לגבעת שמואל ועניין ה Help Desk השוחק.
תחזיות: עוד קשה לדעת. רק אחרי החלק המקצועי יהיה אפשר אולי לתת תחזית.
לסיום עוד שאלתי את הרכזת אם היא תוכל לנסות למצוא לי עבודה טכנית יותר. תפעול תקלות פיזית מול הלקוח או אפילו במעבדת המחשבים שלהם. היא חייכה חיוך שקשה לפרש ואמרה שהיא תראה מה היא תוכל לעשות ותחזור אליי עוד השבוע...
אם היא תחזור אני אוכל להגיד בלב שלם שאלו יהיו משרות שמוגדרות אצלי כשאידיאליות! זה יכול להיות נחמד! מאוד!
הערה: התחלתי לאהוב את כל "משחקי הראיונות האלו"! אם בראיון הראשון עוד הייתי בלחץ עכשיו אני כבר חדה, רהוטה ויודעת להרשים!
הלבוש, הדיבור, ההתנסחות- זה כל מה שצריך כדי להרשים... אני חושבת שהגעתי לרמת "רב-אומן" במלאכת אומנות הראיונות.
מי היה מאמין שאני כל כך אהנה מה"full time job" הזה שנקרא חיפוש עבודה!
נחמד!
חזרתי הביתה ספוגת מים, אבל חדורת מוטיבציה.
מסקנות כלליות: IBM, למרות החסרונות, עקפו את אוניברסיטת ת"א היום! אם אני אתקבל זה יהיה צעד היסטורי שאי אפשר לוותר עליו. אבל "מרוץ המשרות" עוד צמוד. אני לא שוללת כלום על הסף ויש למה לחכות.
בקשר ל- Getter, נחיה ונראה. יש לי עוד יומיים לתת תשובה וביומיים יכולים לקרות הרבה דברים. נכון לעכשיו אני חושבת שאני אאלץ לוותר על הרעיון. ל- IBM, אומנם עוד לא התקבלתי, אבל זאת אפשרות שאני לא יכולה לזנוח בכזאת קלות... גם אם זה אומר שבסוף אני אשאר קרחת משני הכיוונים.
התרעה מראש: כנראה שמחר אני לא אלך לראיונות. מסתבר שאנשים לא אוהבים לקבוע ראיונות ליום השואה. אבל נמשיך כרגיל ביום רביעי עם עוד ראיונות שעל הפרק...
כל זאת ועוד... ב"מרוץ של ענת לעבודה הגונה".
עדכון To Do List-
בררתי היום פרטים לגבי קורס איטלקית, בשעה טובה!
אני מתחילה ללמוד בסביבות ה- 10 למאי שזה עוד מעט. לא החלטתי עוד סופית לגבי סוג הקורס ככה שהעניין עוד לא סגור אבל הוא ייסגר בשבוע הקרוב.
זה צעד ראשון ומאוד חיוני בדרך להגשמת החלום העיקרי שלי.
זה צעד עם הרבה חשיבה לעתיד.
זה צעד שיוציא לי מהארנק בחינניות 1250 שקל בלבד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives