RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2006
בלוז לצהרי יום שבת
הרהורי יום שבת בכמה נושאים לא סגורים-
לא מן הנמנע שאחרי שבוע עמוס שכזה יצטברו במוחו של אדם הרבה תהיות.
הרבה הרהורים וגם אגרסיות לא ממומשות.
ואם נעמיק, גם הרבה כרטיסי "חופשי-יומי" בארנק.
לא מן הנמנע שאחרי יום חמישי יגיע יום שישי ולאחריו, מיד לאחריו, יום שבת.
עניין מפתיע למדיי הוא דווקא זה שיום שבת תל-אביבי שכזה היה כולו שופע אווירה רגועה. שלווה זה לא עניין תל-אביבי!
יסכימו איתי הרבה שיום כזה יתבזבז לשווא אם לא יקרה בו משהו "מסעיר"...
טוב, מסעיר זה דבר יחסי, תמיד אמרתי.
לקחתי את האופניים. כבר כנראה עניין של שגרה.
בכל פעם שאני מרגישה את הצורך הזה להשתחרר, לפרוק מתחים, לשכוח מכל השטויות ולהתחכך בכמה רוכבים מנוסים..., זה פשוט, רק לעבור כמה צמתים תל-אביביים, כמה רמזורים וכמה שדרות...
פארק הירקון נראה קוסם מתמיד באווירה השלווה של יום שבת.
כמה ניווטים מגדה אחת לשניה ובין ילדים מנוזלים והאמהות הפולניות שלהם, לא צריך יותר...
זה מדהים שזה, דווקא זה, עושה לי כל כך טוב.
הגורם להרהורים- סעיף א'- מודעות!-
הייתי בסדנאת מודעות מחורבנת.
שלא יובן לא נכון... אני ה-בנאדם עם הראש הפתוח ביותר. דעות חדשות וחוויות זה הרי מה שהופך את החיים למסקרנים הרבה יותר, לא?
אני גם פלספנית לא קטנה ככה שללכת לטובת העניין היתה עובדה מתבקשת.
אבל מה קורה שטובת העניין היא לא מהראויות שברא העולם?
מה קורה שדווקא המנחה גורם להרמת גבה שכזאת עד שלשבת בחיבוק ידיים נראה כאדישות לשמה?
Well, זה הרי ברור!
החוסר טאקט של ענת פורץ החוצה. זאת היתה עובדה ברורה!
אין ספק, היה נחמד. למדתי דברים חדשים ואני עוד עלולה למצוא את עצמי משתמשת ב"מנטרה" זו או אחרת.
אבל המנחה! שנוי במחלוקת, כולם חשבו.
מאצ'ואיסט עם אגו טריפ של גורו. מתהלך לו בחדר. משנן אי אילו מנטרות אידיאולוגיות וואנבי סטייל "אני מזמין אותך...! לגלות את מהות החיים בפשטות ההבחנה",
וגם "שיגעון! תודה לך! תודה... כי דרוש 100% הקרבה ונחישות כדי להגיע לשלם! תודה לך! שנתת מעצמך!"
מרדנית שכמוני. מזל עקרב, לכו תבינו.
לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות ולא אוהבת שמכניסים לי לתת מודע מנטרות שעיקר תוכנם הוא "Give me your money!", הייתי חייבת למצוא את הסתירה בכל התאוריה שלהם. ודווקא... עשיתי עבודה לא רעה!
הברנש לא שמח לשמוע שכנראה שבכל זאת אני לא אשלם את 1800 השקלים לסמינר ואת עוד ה- 100, 200 שקל לספרים הנלווים.
בשיחה אישית, אחד על אחד, כבר דאגתי להגיד לו בדיוק את מה שעלה על רוחי:
"אני מזמינה אותך! מזמינה אותך לגלות... לצאת ממה שמוכר, לקרוא קצת על הבודהיסטים! תתפלא לגלות דברים שיוציאו אותך מעבר לגבולות שאתה מכיר. אולי יפתחו עולמות חדשים לגילוי העצמי שלך".
הברנש הסתכל ממני והלאה, לבטח חשב בליבו "פור גאד סייק, הבחורה חסרת תקנה. והיא מעזה להתשמש במנטרות שלי?! הנוער של ימינו."
מיד אח"כ כבר המשיך עם אותן מנטרות ידועות; מבט מצועף בעיניים, חיוך חלקלק וסלנג של שנות החמישים.
ואני רק חייכתי.
bull's eye!
כי ככה זה השאפתנים של ימינו, חייבים לבעוט!
הגורם להרהורים- סעיף ב'- גיל מעבר!-
אמא קנתה כרטיס טיסה חזרה.
גרם לי להצטער שבכלל העסקתי את המוח שלי בעניין הזה כל כך הרבה יותר מדיי זמן.
היא חוזרת מחר.
אני הספקתי לעבור את החוויה המחשלת שלי ככה שיצאתי רק נשכרת.
ולסיכומו של דבר, משבר גיל מעבר זה עניין לא פשוט! ובגלל זה כנראה זאת תהיה הפעם האחרונה שאני אכתוב על השטויות המגוחכות שיוצא לאמא שלי לעשות עם "השתבחות" גילה...
הגורם להרהורים- סעיף ג'- סכנות!-
זה עניין משעשע, ראוי לכמה בדיחות טובות, אבל בגלל שתפוס לי התחת, זה יהיה יבש ומשעמם מאין כמוהו ואתם תצחקו עליי נורא!
יום חמישי, בדיקה שגרתית של חברת הגז בבית.
טופס אדום גדול עם משולש גדול ואדום עוד יותר מודבק באגרסיביות על דלת המטבח. ס-כ-נ-ה , אני חושבת שזה מה שהיה כתוב שם. כן, כן, סכנה!!!
מסתבר שלחץ הגז היה מעבר לנורמה.
ההמשך כלל ניתוק זה או אחר ומחסור באי אילו דברים מבושלים...
יופי, זה מה שהיה חסר!
שונאת להיות אחאית לבית!
עניין של גורל כנראה אבל בדיוק בגלל זה אני אשאיר לאמא לטפל בבירוקרטיה!
שתחזור!
נראה אותה מתמודדת עם כל הבלגאן ושינויי הגז החדשים בבית!
"אמא, תראי, הכנתי לך מתנה לכבוד בואך המכובד עד מאוד... אין גז!"
ולבסוף כנראה שגם "אני לא יודעת מה לעשות, תעשי את..." יצא מפי האזרחי הצעיר.
הגורם להרהורים- סעיף ד'- חשיפה!-
(כן, הסעיפים האלו נמשכים לעד!)
זרקתי היום שקית מלאה בג'אנק.
טוב, לא בדיוק ג'אנק... יותר נכון, צעצועי ילדות מרופטים שנשכחו אי שם בבוידם ונפשי מאסה בהם.
זרקתי.
אני חוזרת עכשיו הביתה מיוזעת מיום רכיבה מפרך רק כדי לגלות את כל השקית שפוכה בכל מורד הרחוב.
הדובי הישן.
הפאזל.
משחק הקופסא.
כולם מונחים שם, עדיין מרופטים ומאובקים קלות.
איזה הרגשה חשופה. כבר הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך מובכת. הכל מונח שם... כולם עוברים... רואים... לוקחים מה שרוצים...
נכנסתי הביתה, הסתכלתי דרך התריס, "I'm not gonna pick that up!"
Well, למישהו מחר תהיה הרבה עבודה!
ובדיוק בגלל זה האופניים היו נחוצות מאוד היום!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives