יום העצמאות היה אחלה!
אני חושבת שהמשפחה שלי היתה מהיחידות שלא עשתה "על-האש" ובעצם המשפחה שלי היא קצת כלום מהכל אז זה בסדר וזה גם לגיטימי.
ומה קרה בכל זאת:
אני חייבת לציין ש It's that time of the year again. הזמן, לא זמן ספציפי או תחום בגבולות, זה הזמן בו אני מגלה שכסף הוא האלמנט החומרי הנחוץ ביותר לקיומו הסביר של אדם.
טוב, זה כבר עניין ידוע שאני שונאת ואפילו מתעבת כסף.
וזה גם עניין ידוע שכבר מזמן הייתי מוכנה להחליף את כל שיטת המט"ח ב"עסקות חלופין"; עניין הרבה יותר פרודוקטיבי ולבטח שיגדיל את תפוקת גידול הכבשים ו... העגלים! (ושיטת ה"שישליק לכל" תוכיח את עצמה).
הזמן היחסי הזה הוא הזמן בו אני מתכנסת למה שנקרא בשפה שלי "דיכאון כסף" או- "למה לעזאזל לא נולדתי לשרי האריסון?"
עניין שלא צריך להעסיק אף נער או נערה אבל מסיבה ברורה או לא ברורה אחרת מעסיק אותי הרבה יותר מדיי!
והכל בגלל... הכל בגלל חלום?! חלום מעורפל!
אני זוכרת במעורפל חלום מסוייט.
חלום על אי אילו שטרות מעופפים ואי אילו חורים בארנק.
מתעוררת מיוזעת קלות באמצע הלילה.
"שיט! למה לא נולדתי לשרי האריסון?", יושבת בקצה של המיטה ורק מחשבות מטרידות מתחילות לרוץ בראש.
עם כל התוכניות והחלומות והציפיות...
מרוב כל התוכניות והחלומות והציפיות...
חשבתי על עניין הכסף בכלל?
והתשובה מתפוצצת כמו קיטבג צבאי של מי שחזר מטירונות- לא!
הרבה מחשבות על העתיד. מחשבות מטרידות, לא מחשבות סטייל "איזה סופל'ה להזמין בבוקר?" ושיט שכזה.
(מחשבות מטרידות בשעה 4 בבוקר ועוד בנושא שכזה זה כנראה עניין שאני מתמחה בו, מחושבת שכמוני...)
וזאת, הרבה יסכימו, סיבה מספיק טובה בשביל לנקות את הראש.
It's that time of the year again, הזמן בו אני חושבת הרבה יותר מדיי. הזמן בו הרבה תאי מוח נאבדים לשווא אבל זוכרים לחזור לבקש פיצוי!
הפיצוי הוא נפשי וגופני. הוא אחד הפיצוים הטובים שזכיתי להכיר בחיי.
כבר הזכרתי שזה רכיבה על אופניים?
לעיונכם, המסלול המושלם:
חביבת נפשי, הג'ינג'ית וואנבי, הגתה את המסלול ואני גאה להכריז עליו כעל המסלול התל-אביבי המושלם מבחינתי.
מתחיל משדרות רוטשילד (האהובה עלי מכל השדרות התל-אביביות), לעבר הים בירידה המתמדת של בוגרשוב, נסיעה קלילה על חוף הים והטיילת של תל-אביב (עצירה לגלידה אפשרית ואפילו מבורכת). נמשיך דרך אזור אוסישקין ותחילת הירקון רק כדי לעבור לצידו השני (אזור הספורטק ושאר "פלאי טבע" הבשריים שממונגלים יפה על האש). משם הנסיעה היא אלוהית וחלקה. שביל האופניים של פארק הירקון תמיד עשה לי את זה ככה שניקוי הראש ממחשבות מטרידות באזור הזה הוא פשוט מתבקש! השביל ממשיך ממש עד לרמת גן אבל אני אסתפק בניווטים חסרי כיוון מדוייק בפארק עצמו.
עצירת התרעננות. מנוחה על אחת הגבעות הירקוניות השוממות. שיחת נפש קצרה ו... חזרה.
חזרה דרך המסלול שפעם נחשב בעיני לטוב ביותר- שיכון בבלי. אזור שקט ורגוע, מעט מעברי חצייה והרבה ירוק. דרך בית המשפט והקיריה לשדרות דוד המלך ושדרות ח"ן. הגעה לנקות הסיום, הבימה, כ- 4, 5 שעות אחרי.
עייפה, מיוזעת, ועם כאבי תחת לא קלים אבל יכולה להגיד בלב שלם שלמסקנות חדשות הגעתי. אומנם לא שלמות ועוד קצת מבולבלות אבל יכולה להבטיח לעצמי שמחשבות טורדניות על אי אילו עניינים מלחיצים לא יחזרו עוד ב- 4 בבוקר. לא בזמן הקרוב! לא בחלומות שלי!
שבוע מבוזבז- "המרוץ של ענת לעבודה מהוגנת" - פרק ה'
שבוע מבוזבז, אמרתי?
פה חופש, שם חופש, צפירות בכל מקום. שבוע לא טוב בכלל!
דיי מדכא תאמת שהשבוע הצלחתי להשיג רק ראיון אחד. טוב, דחיתי שניים נוספים, אבל הם היו דורשי דחייה ולא התאימו בכלל!
סיכום הראיון, [יום שלישי, 2.5.06]-
גלאור, חברת תוכנה (ראיון בקומה ה- 37 של עזריאלי. הנוף מהמם והמראיינת חביבה)-
ראיון אליו הגעתי עם מעט מאוד ציפיות. טוב, הם דורשים שם חתימה על חוזה של שנתיים מראש שאני לא אוכל לעמוד בו וגם התפקיד הוא לא אידיאלי, אבל הגעתי אליו. הגעתי אליו בזמן.
הלקוחות: לקוחות החברה הם גופי נסיעות בארץ ובחו"ל. חברות קטנות, חברות גדולות. מסתכם בעשרות אלפי משתמשי קצה.
העבודה: הפיתוח הייחודי של החברה היא תוכנת נסיעות. נשמע פושטי אבל במבט נוסף העניין בכלל לא ככה. דרך התוכנה מזמינים טיסות, מלונות, מעבורות וכל מה שצריך בעצם לאירגון נסיעה. התוכנה עובדת בשיתוף עם כל חברות התעופה המובילות וכל חברות הנסיעה השונות. יש לה ספר כתובות משל עצמה וטבלאות אירגון כלכליות מסובכות כיאה לכל מי שעוסק בכסף...
העבודה מסתכמת במתן תמיכה טלפונית למשתמשי התוכנה.
התנאים: משרה מלאה והשכר לא ירד מ- 30 שקל בשעה, שזה חביב!
הבוס: הראיון היה עם רכזת כוח האדם של החברה ככה שהעניין הזה לא ידוע.
הראיון: גם החברה הזאת התגלתה כרצינית. ללא ספק, נשברו שיאים של רצינות ומקצועיות- מולא ראיון אישי, נכתב קטע קצר לבדיקה ע"י גרפולוג החברה, נתבקשו ההמלצות וטלפון של הממליץ ו... גולת הכותרת: מבחן מעשי על התוכנה הייעודית. תוכנה שאותה היכרות של 25 דקות איתה היתה גם ההיכרות הראשונה. זה מה שהם גם רצו. בדיקה נחמדה, אבל כמה חבל שהתוכנה, במיוחד כזה מגיע לעניינים הכלכליים, לא היתה מהפשוטות של העולם. ההצלחה לא בשמיים.
התרשמות כללית: 6 בסולם המשרות של ענת. מלבד השכר העבודה לא משהו בכלל וגם עניין ההתחייבות לא מוסיף.
תחזיות: ואללה אין לי מושג. אני מהמרת על 5 כוכבי ניבוי הצלחה כי בכל זאת, המבחן המעשי הלך גרוע.
מסקנות:
1. אני על סף שבירה. אני לא רואה לאן כל העניין מתקדם וטלפונים לחתימה על חוזים עוד לא קיבלתי. גם הטלפונים לקביעת ראיונות מתמעטים, אני עדיין תוהה אם זה בגלל עניין יום הזיכרון / יום העצמאות והשבוע המקוצר...
2. הייתי היום בלשכת התעסוקה. עוד טרטור. לא קיבלתי הצעות עבודה, אבל כן בזבזתי 10 שקלים מבוזבזים לגמרי על נסיעה לשם! טרטור!
3. שבוע הבא מתחיל הקורס. האור הקטן של שבוע הבא!
להנאתכם הלבבית עידכנתי את "לוח השנה שלי" (ממש פה משמאל) וחודש מאי "העמוס" כבר מוצג!
קוריוז:
"בבברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר"
ישבתי לתומי במבחן המעשי שערכה החברה המקצועית מלמעלה.
"ברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר"
ישבתי בחדר מבודד ואטום למחצה, מנותק מאור יום טבעי ורעשים אנושיים.
"נו..... מה זה הרעש הזה? מה זה המדפסת הזאת? כמה רעש והדפסות!?! הם לא יודעים שאני במבחן פה... ג'יייזזזז..."
"רררררררררררררררוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו"
שיט! צפירה!
נעמדתי. עדיין חושבת שעסקי האזרחות האלו לא מסתדרים בכלל עם צפירות. שנה הבאה אני הולכת לטקס מאורגן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives