הסוד. כן, אותו סוד שמטריד את מנוחתי זה שבועיים הגיע לסיומו אתמול.
אתמול, אחרי שעברתי את הגדול שבשבעת מדורי הגיהנום אני יכולה להכריז בלב שלם וחיוך מסופק... על...
אחרי שחיכיתם לעניין בכזאת סבלנות.
אחרי ייסורי "ספרי לי" בלתי פוסקים ומכיוון שאני עוד שניה אתפוקק מהצורך לספר.
במיוחד גם מכיוון שאני אלופת הפלסופים ומתיחת החוט עד לגבול קצה היכולת...
אני אגש לעניין:
ענת, מאתמול גם בעלת הרישיון המבורך והיוקרתי ביותר לאופנוע עד 500 סמ"ק.
הנה גלויה תואמת:
אתמול, אם כך, סומן עוד וי אימתני ב- To Do List המתמשך והבלתי מתפשר שלי.
מודה- חיכיתי לעניין הזה ולהגשמה שלו כבר הרבה זמן!
ככה זה כשאת חיה בבועה התל-אביבית - אופנוע זה חובה (או מינימום אופניים)!
זה פרקטי, חסכוני והכי חשוב... מסוקס!
ושאני אוותר על רישיון לסמל פאלי המובהק כל כך?
Well, no indeed!
מודה- "סוד" כשר למהדרין לא היה פה; גם לא היה יכול להיות איתי- חסרת הטאקט, פלטנית הסודות שלא מסוגלת לשמור שום דבר לעצמה למעלה מיומיים.
רעה ואכזרית שכמוני כבר דאגה לפלוט את העניין לפני כמה מהחברים הקרובים...
ש... כבר בימים אלו דואגים לקנות מעילי עור תואמים לטובת העניין...
אני גם מודה בעניין אחד בעייתי קצת הרבה יותר מדיי- היחיד שלא סיפרתי לו בנוגע לעניין הוא אבא. מיותר להרחיב למה; העניין מובן. הבעיה והעיקרון המרכזי פה הוא ש... אני גם לא מתכוונת לספר. לא עכשיו, לא אף פעם!
אמא שמעה על העניין בקושי ודאגה לשאול "נו, אז אבא יודע מהעניין?"
"בטח, בטח", אני עונה ומחביאה חיוך מסתורי.
"שתדעי שאני לא מרוצה...", הוסיפה ואמרה משתפכת לה ככה סתם.
"Well, אני עושה את זה ולא אכפת לי", קיטרתי.
עניין הרשיון הזה, תנו לי לספר, הוא עניין מהותי מבחינתי. זה מעבר לרישיון ומעבר לשאלה של "האם יעשה בו שימוש?" זה עניין שחשקתי בו. השתוקקתי לעשות.
כמו טינאייגרית הורמונלית נורא התחשק לי והפצרות של "אל תעשי את זה, זה מסוכן" נראו פתאום נורא אטרקטיביות לביצוע ה"דווקא" היומי.
אז עשיתי את זה.
ואני חייבת לציין שאין מספק מהגשמת פנטזיות נחשקות.
אלוהי של ממש.
כמה מילים על הטסט / כמה מילים בכלל:
אז אתמול היה הטסט.
לחברים הקרובים יהיה זה הזמן לצחוק כשישמעו באיזה שעה קמתי. ידוע או לא ידוע, ענת לא אוהבת שעות בוקר מוקדמות ושעת בוקר המכונה "6" בקושי זכתה להיכלל בלקסיקון שלה.
אז קמתי ב- 4 ! לא פחות ולא... טוב, אולי קצת יותר...
שיט!
לא הספקתי לשתות את הקפה המסורתי ולמה? מיהרתי לתפוס את האוטובוס הראשון למשרד הרישוי בחולון.
שיט!
הגעתי לשם באיחור. עדר של בחורונים מסוקסים כבר היה רכוב שם על אופנועים. טסט זה? יותר נראה כמו שוק!... רק על אופנועים.
5, 6 - שיעור כפול.
7 - טסט.
טסטר מאנייק.
כביש עמוס ביציאה מחולון.
הרבה ילדים בדרך לביה"ס.
בלאגן.
נו מה חדש?
7:10 - הטסט כבר בשלבי התפוגגות. ניהלו את זה שם כמו סרט נע של ממש. אני תמיד צוחקת מסיטואציות כאלו.
צחקתי.
ענת מורידה את הקסדה.
עוד מספיקה להיפרד מהמורים החביבים שליוו אותי בשבועיים האחרונים.
ודווקא נהנתי. למדתי להכיר. הרצנו צחוקים... והופס זה כבר נגמר.
נו כמו כל דבר טוב- נגמר.
מה חדש?
8 - כבר חזרתי הביתה עם לא מעט רגשות מעורבים.
את העניין שעברתי את אותו הטסט אתם כבר יודעים, אבל לציין שלא מעט שערות נמרטו במהלך היום חייבים גם חייבים לציין!
שמחתי.
מסופקת מתמיד עוד הקשבתי לרדיו שזימזם איזה פזמון מופרך.
בחצי אוזן עוד הספקתי לשמוע אי אילו מילים:
"בית ספר לנהיגה ימית. בוא גם אתה לשיעור ניסיון. צ'טרף לצוות המיומן שלנו. בוא תוציא עוד היום רישיון ליאכטה פרטית משלך!!!"
ענת מתלהבת מהאטרקציה הרעיונית החדשה והמלהיבה...
יאללה ליאכטה?! - האתגר הבא?!
פאקינג עידכון:
ענת חוזרת מחר לצבא!
לסיוט הגדול...
החברים כבר צוחקים!
נועסת לצפת.
פיקוד צפון אי שם בגבהות.
!Work! - Not pleasure
כבר הודיעו לי שאני אצא בשישבת ככה שביקורי שביזות ו"אמא, תקפיצי לי אוכל" לא יהיו נחוצים הפעם.
צחוקים ושיגועים יבוא מיד בהמשך. תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives