-או-
"מישהו הזמין פיצה?"
בדיוק התחלתי לקרוא את הספר החדש של ניק הורנבי כששוב תקף אותי היצר להגשים פנטזיות-
בקלילות שלא תאומן כלל וכלל מופיע לו פתאום בספר; פשוט ככה סתם, שליח פיצה.
"מישהו הזמין פיצה?", היה המשפט הנדוש הראשון.
כן, גם הוא כמו שאר דמויות הספר חושק בהתאבדות קומית-טראגית, ככה התריעה מראש הכריכה האחורית.
לא תדעו אם לא תקראו, אבל... טיפ... הוא לא קיבל.
לא, לא, התאבדות קומית-טראגית עוד לא עומדת במבחן הפנטזיה וגם לא תעמוד במבחן המציאות,
אבל...
להיות שליחת פיצה... - זה כבר משהו אחר!
יודעים או לא יודעים, אבל יש לי פה רישיון חדש ומבריק לאופנוע שמונח, ממש פה לידי, ומתחנן שיעשו בו שימוש הולם.
ענת ממרקת בפעם האחרונה את מזוודת ההיי-טק המיוזעת שלה, מקפלת אותה קטן קטן, דוחפת לבויידם, בתקווה לאחסון הולם.
זה כבר לא סוד שמאסתי בעולם המחשבים,
רוצה עבודה קלה, פשוטה, וכייפית!
לא יותר מזה!
זה מה שאני רוצה!
ענת והקפריזות הכו שנית!
בשניה אחת נכנסתי עם הגחמה שלי לפיצרייה הקרובה והם? הם בכלל לא היססו. "את מתחילה לעבוד מחר!", הם אמרו. נו טוב, הרי לא כל יום נכנסת לפיצרייה בחורה... ועוד טוענת שהיא תהיה שליחה... הטובה שבתחום!
אז עכשיו אני עובדת בפיצה; "אחד פלוס אחד", אם ממש תרצו לדעת. שליחה.
"מחליפה מקצועות כמו גרביים", טענתי והמשכתי להרהר בעובדה שאולי בפעם הבאה יהיה עדיף מעט יותר אם תוחלף המילה "מקצועות" במילה "גברים מסוקסים".
-
תנו לי לספר שזאת העבודה הכי...
הכי פשוטה. הכי מפחידה. הכי מהנה. הכי אדרנלין. הכי לחץ. הכי חוויות חדשות. הכי כיף. הכי הזוי. הכי "מה נסגר?".
העבודה הכי הכל.
הכי הכל שיכולתי לחלום למצוא בחיי.
כי בחיים שלי לא נתקלתי בכל כך הרבה רגשות מעורבים בעבודה אחת.
ותנו לי לספר-
אני יושבת בחדר של השליחים, מרוויחה אפילו פחות ממינימום אבל חושבת שאלו החיים הטובים... לשבת, לא לעשות כלום ולהריץ קצת צחוקים עם האנשים החביבים שהכרתי ממש... ממש עכשיו. לא צריך יותר מזה, בחיי.
דקה אחרי זה וה"מרכזיה" מפוצצת. הפיצות ניתזות מהתנור כמו כדורי אש בוערים ואני מוצאת את עצמי מתזזת ברחבי ת"א בלחץ הספק היסטרי, אבל... מרוויחה טיפים שלא היו מביישים עבד היי-טק מתוסכל.
שעה ורבע אחרי ואנחנו? אנחנו כבר חוזרים לשולחן השליחים הרגיל... מריצים צחוקים על פנטזיות של בחורות עם קפריזות לא קטנות.
"ככה זה עסקי השליחויות", טוען הגברבר המשופשף התורן, "רגע אחד את בהיי היסטרי של עבודה וברגע שאחריו... מתבשלת ומשחימה במקום... כמו פיצה טובה."
צחקתי.
מאורע מפחיד No. 1 :
יום שישי זה יום העבודה הכי מפחיד בשטח. לא פעם טענו בפני שזה ממש לא יום עבודה לבחורות.
צודקים! זה ממש לא יום עבודה לבחורות!
כל שליח פיצה מיומן כבר יודע שכשמגיע משלוח ובהזמנה רשום "הלקוח מחכה למטה" מדובר בלא אחרים מ - ערסים! חבורות ערסים צעירים אבל... מזה מפחידים. מפחידים לאללה!
ערסים מהסוג שלא יהססו לדפוק אותך ועוד... לדרוש פיצוי הולם על העניין!
אני למדתי פחד מהו בשישי האחרון. "יום שישי - יום הערסים!"
_
מקבלת הזמנה- אזור הטיילת בת"א; הצד הפחות מואר (מפחיד כבר ככה). 4 מגשים. מקבלת את הכסף מערסוות' קטן ובכלל לא חינני ונוסעת; מנגבת את המצח ממצבורי הזעה הקרה שהצטברה בינתיים.
חמש דקות לאחר מכן, חמש דקות מאוחר מדיי! אני מקבלת טלפון מהאחמ"שית "ענת, תחזרי חזרה, הלקוח לא מרוצה... בלה בלה בלה... הם רוצים את הכסף שלהם בחזרה."
חזרתי.
מהבניין יוצאים הפעם חבורה של ערסוות'ים... מצחקקים... ישר ידעתי שמשהו דפוק בעניין...
אבל אני? אני כולי אשכנזיה קטנה תמימה...
הם קיבלו את הכסף בחזרה, הזבובים הקטנים, והתפוגגו...
לא טעיתי... הפיצות? שני מגשים אכולים לגמרי!!
ואני רק חושבת- איפה המוסר? ומה פור גאד סייק נסגר עם הנוער? רק צחוקים ושיגועים לאוכלי החינם, הא? התדרדרות הישראליות צ צ צ...
וכתופעת לוואי ברורה- הזיעה מתחילה לזחול לה שוב במעלה המצח... אני כולי אשכנזיה תמימה... בחורה... "לכי עכשיו תדרשי מהם את הכסף בחזרה... נו... לכי!", כבר מתחילה לדבר לעצמי...
את הכסף דרשתי בחזרה לקריאות "יאללה, יאללה, עופי מפה!" אבל אותו וואנבי ערס, כנראה מסוכסך עם המשטרה, נחנק משהו כשלחצתי על הספרות 1 ... 0 ... 0
את הכסף קיבלתי.
"לא עבודה לבחורות",
ברחתי!
כל הלילה עוד המשיכו להגיע קריאות איומים לפיצרייה.
אני לא רוצה לחשוב מה היה יכול לקרות אם אותם ערסוות'ים היו קצת יותר מבוגרים, קצת יותר מסוכנים, אולי אפילו עם סכין ביד...
ואיך זה שככה פתאום הפכו האנשים ליותר מפחידים ויותר מסוכנים מהנסיעה עצמה?
_
"יום שישי - יום הערסים!"
ושישי הזה? - ענת בתורנות.
שנזרוק קוביה להימור גורלי?
_
עוד מאירועי השבוע המפחידים-
מכות במלחמת אתיופים צעקנית הרבה יותר מדיי שבחרה להתרחש מטר מהקטנוע שלי.
כבישים בינעירוניים שוממים ב- 4 בבוקר.
החלקה על כתם שמן.
ו... גם לא מעט עברות תנועה, ככה... בקטנה.
"ענת, את הולכת להיות שליחה גרועה!", צחקו עליי החברות שכבר יודעות מראש שאפילו את שמות הרחובות ליד הבית שלי אני לא מכירה.
"אז מה? קצת עברות תנועה פה ושם, לא נורא, לפחות לאותת תוך כדי אני אזכור.", מתחכמת כעבריינית מנוסה.
כבר למדתי להבין שאפילו אצל שליחים ותיקים העניין דיי מקובל ולטעמי, ממש לא בצדק. נסיעה על המדרכה, פניות לאין כניסה, עקיפה מימין - הכל תקף כשהפיצה מתקררת!
צ'קלקה צבעונית ועוד העניין יכנס לחוק כמותר...
"חס וחלילה, שלא ימותו לי מרעב!", אני אמשיך ואטען לשוטר החשדן שישאל מדוע לעזאזל כל כך מיהרתי בפניה.
מאורעות משעשעים:
כיאה למקום שמתהדר בהפכפכיות שלו גם כאלו היו...
שליחויות שגרמו לי להתאהב במקצוע המוזר...
טיפים של 30 שקל בערב המונדיאל.
משלוח למסיבת יומולדת וילד קטן ומבסוט שקורן מאושר לריח הפיצה שהגיעה.
משלוח שהביא אותי הישר לבית של המורה למתמטיקה האגדי שלי מהתיכון.
והכי משעשע- משלוח שהביא אותי לאולפן החזרות של להקת המטאל הישראלית "האלמנה השחורה". אני מצידי התלהבתי למראה המזוקנים המופרעים. הם מצידם התלהבו מהעניין שהשליחה, שהיא נקבה לשם שינוי, מכירה אותם והזמינו אותי למשולש וכמה פריטות אקורדים... היה מגניב ופרוע!
בלי ספק, העבודה הזאת היא תוספת מרתקת וחוויתית ביותר לשק העבודות שהספקתי לצבור בחודשיים האחרונים!
_
ענת ההרפתקנית במשמרת היום, מחר וגם... מחרתיים.
"מישהו הזמין פיצה?"
!Gatto senza anime lui e' gatto selvatico
* לסקרנים שבנינו הוספתי משפטי חוכמה באיטלקית לאות סיום הקורס.
לסקרנים עוד יותר אספר שהיה מהנה ומיוחד עד מאוד. היה גם קצר יותר מדיי ואני, הלא מסופקת בכלל, כנראה אשאר במרדף שלי אחר השפה וארשם לאיזה קורס המשך עוד
בעתיד הקרוב.
מה הפירוש של המשפט? ...
ואני תמיד אמרתי שסקרנות הרגה את החתול...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives