יושבת לי בדרך הביתה ברכבת.
דווקא נחמדות הנסיעות האלו, לימדו אותי להבין רכבת מהי...
זמן הרגעות בשבילי, עם איזה דיסק טוב והתשבצים המפורסמים. משכיח את כל הטרחות המיותרות של השבוע.
רק שהפעם... הפעם נסעתי עם שותף ללימודים. מפקירים את זמן האיכות שלנו עם הרכבת החלטנו לפתור תרגילים - טעות נוראית! תזכירו לי אף פעם לא לעשות את זה שוב.
אז הוא פתר.
אני בהיתי.
העיפרון נע בין האצבעות בתנועה העצבנית האופיינית.
טוב, המצב לא עד כדי כך גרוע אבל משהו באותו הרגע הבליח ככה בקצה המחשבות. מחשבה טורדנית שהוציאה אותי מהריכוז.
אותה מחשבה שתוהה אם אני בכלל עושה את הדבר הנכון.
זאת הדרך הנכונה בכלל בשבילי?
יודעים או לא יודעים, אני בכלל שונאת מתמטיקה. ופיסיקה? סרבתי עד עכשיו להכליל את הנושא בלקסיקון שלי!
אני הומנית As can be, חובבת אומנות מושבעת.
את השנים בביה"ס ביליתי בפיסול וציור, להזכיר, אז מה השתנה עכשיו?
עדיין תוהה אם חשיבה ראלית זה דבר נרכש.
ואיך זה שאני תמיד בוחרת לטפס במסלול הכי קשה.
"ביוכימיה זה לבחורות", אומרים הסטודנטים בחשמל ובאופן שבד"כ לא היה מתקבל ככה דווקא מנחמים אותי.
חוזרת הביתה ולא נוגעת בתרגילים.
נו, כרגיל.
גלויה - לפעמים מילים מיותרות:
יציאה מהמסך-
הפכתי להרגל את ההליכה לחוות המחשבים באולמן. בד"כ תמצאו אותי שם אחרי השיעור בפיזיקה (כלומר א' ג' ה').
עוד ניסיון עגום ביותר מבית היוצר של NineLives, ניסיון להשתחרר ולהדחיק את קיום הפיזיקה ביקום.
כן... ובכל אופן,
יושבת לי באיזה יום אחד, מסתכלת קצת בבלוגים, מגיבה פה ושם, פוזלת לכיוון המחשבים האחרים ו... מחזירה את המבט עם טאצ' מבוהל של פאניקה חזרה למחשב שלי - בכל המחשבים מתרוצצות להן נוסחאות ושאר הקלטות מרצדות של עניינים ברומו של עולם. זה ממש לא מה שאני צריכה עכשיו!
פוזלת לכיוון השני.
עכשיו בכיוון השני, ראוי לציין שהיה דווקא מחזה מסקרן מאוד... לא אחר מ... בלוגר.
בלוגר צעיר ורענן, פרץ לו סתם ככה פתאום מעבר למסך, יושב לו במרחב מחייה טיבעי - ליד המחשב.
תמונת השתקפות אחד לאחד מרצדת על שני המסכים.
לא ציפיתי לזה ואני בכלל לא חובבת הפתעות!
אני מרשה לעצמי לכתוב את זה במיוחד בגלל ש... שום דבר לא קרה; במיוחד בגלל שלא יודעת למה ואיך אבל אני לא קוראת קבועה בבלוג שלו והוא לא בשלי.
הטכניון הוא ממש אחו של בלוגרים אבל את הבלוגר הספציפי הזה אני מניחה שאני דווקא מזהה.
אם לא היו מספיק מחשבות שהתרוצצו לי בראש עכשיו נוספו גם אלו.
ולמה לעזאזל לא אמרתי כלום?!
ולמה לעזאזל כל העניין הזה (היציאה מהמסך) כל כך מרתיע אותי?
טוב, לא בדיוק מרתיע... זאת תהיה הגזמה, אבל מעיין סוג של חוסר חשק לעשות את ה"צעד" הזה (והמילה "צעד"... גם היא בכלל... הרבה יותר מדיי מוגזמת).
הנה משהו שכתבתי לא מזמן ומכיוון שהוא יצא כל כך בטבעיות אני ארשה לעצמי לצטט את עצמי:
"תוצאה של יותר מדיי בלינד דייטים כושלים? אולי פלאשבקים מתקופות עם הרבה פחות ביטחון? מה שבטוח... כשפתחתי את הבלוג הדבר האחרון שחשבתי שאני אעשה זה להיפגש עם אנשים מהעבר השני. למען האמת רציתי לעשות הפרדה מוחלטת. הרי זאת לא היתה הסיבה לפתיחה של הבלוג. אהבתי את האנונימיות של ישרא, אבל לא ידעתי עד כמה היא שבירה. פתאום להתחיל לתקשר עם הצד השני היתה סוג של היסחפות מבחינתי. ישרא, מהבחינה הזאת, הוא ממש מערבולת. אם אתה נכנס אז זה ממש עד הכתפיים..."
המשכתי בעיסוקי התמימים, מוטרדת, אבל לא מספיק בשביל שזה בכלל יזיז לי משהו במנגנון ה"לעשות משהו בעניין".
שונאת שינויים, עדיין מעדיפה לבהות במסף ולחשוב שהעולם מהעבר השני דווקא אידיאלי הרבה יותר...
יש שיגידו שזה סוף דווקא דיי טראגי.
מסכימה.
עולם בתלת מימד-
למסגר, לשמור ולהשתמש בפורים הקרוב............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives